גזר דין בגין הצתה במזיד בבי"ח "ברזילי" באשקלון

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירת הצתה, עבירה לפי סעיף 448(א) סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

            כתב האישום

2. מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 26.12.2019 הגיע הנאשם לבית חולים "ברזילי" באשקלון (להלן: "בית החולים") כשהוא מצויד במספר מצתים והמתין לקבלת טיפול בחדר המיון. בשלב מסוים גמלה בליבו של הנאשם החלטה להצית אש בשני מוקדים שונים בבית החולים על מנת לגרום נזק לרכוש בית החולים וזאת בשל העובדה כי לא היה שבע רצון ממשך ההמתנה ומהיחס שקיבל מהצוות הרפואי בבית החולים.

            הנאשם נכנס לחדר השירותים הסמוך לספסלי ההמתנה לחדר הרופא, שילח אש במזיד בפח הזבל שבתוך חדר השירותים ולאחר מכן יצא מחדר השירותים והתיישב על אחד מספסלי ההמתנה. מספר דקות לאחר מכן נכנס הנאשם לחדר רופא שהיה ריק מאדם, שילח אש במיטת החולים שנצבה בתוך החדר באמצעות מצת שהיה ברשותו, יצא מהחדר כשהוא סוגר את דלת החדר על מנת לעכב את גילוי מעשיו והתיישב על ספסל ההמתנה הסמוך. בעקבות מעשיו של הנאשם עלה חדר הרופא והציוד שבתוכו באש שכובתה רק לאחר שהמתזים בחדר הופעלו והמטופלים ואנשי הצוות פונו מחדר המיון  ששב לפעול רק לאחר כשעתיים. כתוצאה ממעשיו של הנאשם נהרס חדר הרופא ותכולתו לרבות מחשב, מדפסת, טלפון, שולחן עבודה, מיטת טיפולים, כיסאות, אריחי תקרה, גופי תאורה, שקע חמצן ועוד. סך הנזק שנגרם הוערך ב- 23,434.13 ₪.

            טיעוני הצדדים

3. המאשימה טענה (בכתב עם השלמה על-פה) כי מתחם העונש ההולם צריך לנוע בין שלוש לחמש שנות מאסר. המאשימה עתרה לעונש מאסר במרכזו של המתחם לו טענה, למאסר על תנאי ולקנס. בנוסף עתרה המאשימה להפעיל את המאסרים המותנים התלויים ועומדים כנגד הנאשם באופן שהארוך מביניהם יופעל במצטבר לעונש המאסר שיוטל על הנאשם במסגרת תיק זה, והקצר יותר יופעל בחופף.

            המאשימה הפנתה לערכים המוגנים שנפגעו ולחומרת מעשיו של הנאשם לרבות לפוטנציאל הסיכון של הצתה במקום ציבורי, לסיכון לשלום הציבור ששהה בבית החולים באותה עת, לנזק שנגרם לקניין, לנזק שנגרם כתוצאה מהשבתת חדר המיון לשעתיים, לתכנון שקדם לביצוע העבירה (הצטייד במספר מצתים), לעובדה כי שילח אש בשני מוקדים שונים, לעובדה כי סגר את הדלת לאחר שהצית את האש על מנת שמעשיו לא יתגלו ולסיבה בעטיה החליט לבצע את העבירה (משך הזמן בו המתין בתור ויחס הצוות הרפואי).

            המאשימה הפנתה לעברו הפלילי המכביד של הנאשם, למאסרים הממושכים שריצה בעבר  ולעובדה כי בשנת 2016 הורשע בהצתת דירה (בה התגורר עם אחיו) ונגזר עליו בגין כך עונש של שנתיים מאסר ומאסר על תנאי, מה שלא הרתיע אותו מלשוב ולבצע עבירה דומה במקרה דנן. המאשימה טענה כי אף שאין מחלוקת באשר למצבו הנפשי של הנאשם הרי שיש לתת משקל מוגבל לנתון זה נוכח הסיכון הנובע לשלום הציבור ממעשיו של הנאשם, נוכח העובדה שהנאשם מבין ומודע לחומרת מעשיו, כאשר נראה שהוא מנצל את מצבו הנפשי לצורך ביצוע עבירות. המאשימה צרפה תמונות של הנזק שנגרם ופסיקה לתמיכה בטיעוניה.

4. ב"כ הנאשם טענה כי מתחם העונש ההולם צריך לנוע בין 10 ל-24 חודשי מאסר. ב"כ הנאשם עתרה להשית על הנאשם עונש מאסר בתחתית המתחם לו טענה ובמידה ובית המשפט יקבע מתחם חמור יותר מהמתחם לו טענה עתרה היא לחרוג ממתחם העונש ההולם לקולה בשל מצבו הנפשי של הנאשם. בנוסף עתרה ב"כ הנאשם להפעיל את המאסרים המותנים התלויים ועומדים כנגד הנאשם בחופף לעונש שיוטל עליו במסגרת תיק זה. ב"כ הנאשם עתרה להימנע מהשתת עונש של קנס בשל מצבו הכלכלי הרעוע של הנאשם.

            ב"כ הנאשם הפנתה למצבו הנפשי הקשה של הנאשם וטענה כי אין להפריד בין הנסיבות האישיות של הנאשם לנסיבות ביצוע העבירה. ב"כ הנאשם ביקשה לדחות את טענת המאשימה כי הנאשם ביצע את העבירה באופן מתוכנן וטענה כי מדובר במעשה ספונטני שנעשה ללא כוונה לגרום נזק, ואשר נבע מתוך מצבו הנפשי ומתוך תסכול מתמשך בכל הקשור למענה הטיפולי שקיבל.

            ב"כ הנאשם הפנתה בעניין זה למסמכים רפואיים המלמדים לשיטתה על התדרדרות שחלה במצבו הנפשי של הנאשם בתקופה שקדמה לאירוע מושא כתב האישום. בעניין זה הוסיפה ב"כ הנאשם כי הנאשם פנה מספר פעמים בתקופה שקדמה לאירוע (החל מסוף שנת 2019) בבקשת עזרה וטיפול בשל אותה החמרה במצבו הנפשי, ואולם הוא לא זכה למענה, מה שהגביר אצלו את תחושת הדחיה והתסכול, כפי שגם קרה לשיטתו בעת האירוע מושא כתב האישום.

ב"כ הנאשם הפנתה לנסיבותיו האישיות של הנאשם, לעובדה כי הוא חסר תמיכה כלכלית או נפשית ולעובדה כי הוא סובל מבעיות פסיכיאטריות מגיל צעיר.

            ב"כ הנאשם לא חלקה על מסקנת הפסיכיאטר המחוזי שחיווה דעתו כי הנאשם היה אחראי למעשיו וכי כשיר הוא לעמוד לדין, אך טענה כי הכשל בטיפול הרפואי שקיבל הנאשם, ההתדרדרות במצבו הנפשי בתקופה שקדמה לאירוע כעולה מחוות הדעת  והקשר שבין מעשיו למצבו הנפשי מחייבים הקלה בעונשו של הנאשם, לרבות חריגה ממתחם העונש ההולם במידה ובית המשפט יקבע מתחם חמור מהמתחם לו טענה.

ב"כ הנאשם ביקשה לתת משקל מוגבל לעברו הפלילי של הנאשם שכן לטעמה אף העבירות שביצע הנאשם בעבר בוצעו על רקע נסיבותיו האישיות ועל רקע המצוקה הנפשית לה הוא נקלע כל פעם מחדש. ב"כ הנאשם צרפה בהסכמה מסמכים רפואיים ופסיקה לתמיכה בטיעוניה.