גזר דין בגין דריסה מכוונת במהלך סכסוך אלים על רקע תשלום עבור בקבוק וודקה

1. הנאשם הורשע לאחר שמיעת הוכחות בעבירה של הריגה, עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין").

2. מהכרעת הדין שאימצה את מרבית עובדות כתב האישום עולה כי ביום 04.04.2018 בשעה 00:50 קיבל הנאשם, שעסק מעת לעת במכירת אלכוהול באופן לא מוסדר, הזמנה למכירת אלכוהול. אגב ביצוע אותה הזמנה, קיבל הנאשם הזמנה נוספת למכור בקבוק וודקה למנוח בתמורה ל-135 ₪. בשעה 01:00 או בסמוך לכך, הגיע הנאשם אל החנייה של הבניין בה שהה המנוח (זירת האירוע), כשהוא נוהג ברכבו מסוג "הונדה" (להלן: "הרכב"). יחד עם הנאשם היו ברכב חברו ארטיום אשר ישב במושב הנוסע הקדמי ובן דודו של הנאשם יצחק דוידוב אשר ישב במושב האחורי ברכב. הנאשם החנה את הרכב במקביל למדרכה בחנייה כאשר יושבי הרכב נשארו ברכב. אל הרכב הגיע אנדרי שנשלח על -ידי המנוח על מנת לשלם עבור הבקבוק. אנדרי הגיע אל הרכב ומסר כי בכוונתו לשלם 100 ₪. הנאשם מסר לאנדרי כי סוכם על תשלום של 135 ₪ וכי לא ימכור את הבקבוק בתמורה ל-100 ₪. אנדרי יצר קשר טלפוני עם המנוח והעביר את השיחה לנאשם. המנוח שוחח בתקיפות עם הנאשם, קילל אותו ומסר לו שהוא יורד אליו למטה. הנאשם בתגובה מסר למנוח, אף הוא בתקיפות, כי הוא ממתין לו למטה. בחלוף מספר דקות המנוח ואחר הגיעו אל עבר הרכב. המנוח התקרב אל החלון ושאל מי הוא "בעל הבית" והנאשם השיב שהוא "בעל הבית". המנוח הכה מכה חזקה את הנאשם בפניו. הנאשם יצא מהרכב וכשהמנוח התקרב אליו הדף הנאשם את המנוח. המנוח בתגובה שלף סכין או דוקרן או חפץ חד אחר (להלן: "הסכין") ונע אל עבר הנאשם. בשלב זה חברו של המנוח אחז בארטיום, שיצא אף הוא מהרכב והורה לו שלא להתערב. בשלב כלשהו אף יצחק יצא מהרכב והנאשם קרא לו להזעיק משטרה. עוברת אורח שעברה במקום אמרה שהיא תזעיק משטרה. המנוח בתגובה צעק לעברה שהיא שרמוטה. בשלב זה הנאשם, שניצל את השיח שהתנהל בין המנוח לאותה עוברת אורח, חצה את הרכב מקדימה, נכנס אל עבר מושב הנהג וקרא ליושבי הרכב לשוב אל הרכב וארטיום ויצחק נכנסו חזרה לרכב.

            המנוח ניגש אל המושב האחורי, פתח את הדלת וניסה לקחת את בקבוק הוודקה תוך שהוא מאיים לפגוע ביצחק באמצעות הסכין. יצחק סגר את הדלת על המנוח והנאשם החל בנסיעה לאחור כדי לברוח מהמקום. הנאשם נסע מספר מטרים לאחור. הנאשם עצר את נסיעתו לאחור לאחר שהבחין בדמות מסוימת שחסמה לו את נתיב הנסיעה לאחור (נותר ספק סביר בעניין זה) או שהוא טעה טעות כנה לחשוב כך (פסקה 5 להכרעת הדין). בד בבד המנוח והאחר נעו קדימה בצד ימין של הרכב ואנדרי נע קדימה בצד שמאל של הרכב. הנאשם שילב להילוך קדמי, הסית את הרכב ימינה בצורה בולטת והאיץ את הרכב כשהרכב נע אל עבר המנוח והאחר. תוך כדי הנסיעה קדימה המנוח צעד מהצד הימני של הכביש אל עבר מרכז הכביש כאשר האחר נראה אוחז בו. תוך כדי סטיית הרכב אל עבר המנוח והאחר, האחר ברח הצידה והמנוח הסתובב עם פניו אל עבר הרכב כשהוא אוחז בסכין בידו. הרכב פגע בגפיו התחתונות של המנוח וזה הניח את ידו השמאלית על מכסה המנוע של הרכב כשהוא אוחז ביד ימין בסכין ורגליו מתרוממות מעלה. המנוח עשה תנועת מגל עם יד ימין, כשהיא עדיין אוחזת בסכין ופגע עם היד בשמשת הרכב. הרכב נסע קדימה שניות בודדות כאשר המנוח על מכסה המנוע תוך שהנאשם הסיט את הרכב שמאלה על מנת להימנע מפגיעה ברכב הסעות שנמצא בצד ימין ואשר בלט אל מרכז הכביש. הנאשם בלם את רכבו והמנוח נזרק ממכסה המנוע כאשר רגליו נוגעות ראשונות בקרקע ולאחריהן נופל על גבו וראשו מוטח לאחור על הכביש והוא נשאר מוטל על הכביש. הנאשם נסע לאחור, יצא מזירת האירוע, עשה סיבוב והגיע אל חנייה בה החנה את רכבו. כוחות משטרה ומד"א הגיעו אל הזירה ופינו את המנוח לבית החולים "סורוקה".

            במהלך הנסיעה של הנאשם מזירת האירוע שוחחו הנאשם ארטיום ויצחק ביניהם על האירוע, נסעו אל ביתו של ארטיום ולאחר מספר דקות נסעו עם רכבו של ארטיום אל תחנת המשטרה. הנאשם וארטיום נכנסו אל תחנת המשטרה ומסרו שהם מעורבים בתאונה שארעה זה מכבר (ראו פסקה 52 להכרעת הדין בה סוכמו הממצאים העובדתיים).

            המנוח הובהל לחדר הניתוח משאובחן אצלו דימום נרחב במוח ונותח בראשו. ימים ספורים לאחר אשפוזו פסקה מערכת העצבים של המנוח לתפקד והוא הוגדר כסובל ממוות מוחי וחובר למכונת הנשמה. בחלוף שבוע, ביום 11.04.2018, הפסיק ליבו של המנוח לפעום ומותו נקבע בבית החולים.

3. במסגרת הכרעת הדין קבעתי כי הריגת המנוח בוצעה כאשר לנאשם הייתה מחשבה פלילית של אדישות, ואולם נוכח העובדה כי העבירה בוצעה לפני כניסתו של תיקון 137 לחוק העונשין (להלן: "תיקון 137") לתוקף, הרשעתי את הנאשם בעבירת הריגה, עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין כפי שזו הייתה קיימת קודם כניסתו של תיקון 137 לתוקף.

            עוד קבעתי בהכרעת הדין כי הנאשם ביצע את עבירת ההריגה בנסיבות של קירבה לסייג ההגנה עצמית וכן בנסיבות של "קינטור", דהיינו שהמית את המנוח לאחר שזה התגרה בו.

            כאן המקום לציין כי במסגרת הכרעת הדין מצאתי גם לזכות את הנאשם מעבירה של הפקרה לאחר פגיעה, עבירה לפי סעיף 64א(ג) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשל"ג – 1973, שיוחסה לו בכתב האישום.

            תסקירים

4. בעניינו של הנאשם התקבל תסקיר של שירות המבחן.

            מהתסקיר עולה כי הנאשם כבן 33, גרוש ואב לשני ילדים, עלה ארצה עם אמו ואביו החורג בגיל 7, סיים עשר שנות לימוד, בגיל 10 עבר הנאשם להתגורר בבית משפחת אומנה בשל מצב כלכלי קשה ומורכב במשפחתו. לאחר מספר שנים, שב להתגורר בבית הוריו בקריית גת, השתלב במסגרת חינוכית מקצועית ולמד מכונאות רכב. הנאשם שוחרר מהצבא בשל "אי התאמה", לאחר שריצה מאסר בכלא צבאי והכל על רקע ההתדרדרות במצבה הבריאותי של אמו. הנאשם השתלב במעגל העבודה, כמנהל לוגיסטיקה בחברה, לאחר מכן פתח עסק עצמאי כבעל קיוסק אותו סגר לאחר שנקלע לקשים כלכליים. טרם מעצרו, עסק במכירת אלכוהול באופן בלתי מדווח, מה שהווה את הרקע לאירוע העבירה ולמעצרו. בהקשר זה, שיתף הנאשם כי חבר לחברה שולית ובעקבות כך החל לעסוק במסחר באלכוהול באופן לא חוקי במטרה להגדיל את הכנסותיו.

            מאז שוחרר ממעצר השתלב הנאשם בעבודה בחברת הסעות, תחילה כסדרן וכיום כסמנכ"ל החברה.

            הנאשם שיתף כי הוריו התגרשו בהיותו בן חצי שנה על רקע אלימות מצדו של אביו כלפי אמו, שאובחנה בהיותו בגיל 12 כסובלת ממחלת טרשת נפוצה ומאז היא מרותקת לכיסא גלגלים. הנאשם הוסיף כי הקשר שלו עם אביו הביולוגי נותק לחלוטין וכי אמו נישאה מחדש כשנה לאחר הגירושים מאביו.