גזית נ' כהן

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב (כב' הרשם בכיר יגאל נמרודי) מיום 21.1.13 שניתן בהעדר התייצבות המבקש (הנתבע 4). בפסק הדין ניתן תוקף להסכמת המשיב (התובע) והנתבעים 1-3 לפיה התביעה כנגד הנתבעים 2 ו 3 נדחתה ללא צו להוצאות. הנתבעת 1 (בהתאם להסכמת הצדדים), והמבקש, חויבו ביחד ולחוד לשלם למשיב התובע סך של 19,223 ₪. כמו כן נקבע שהמבקש ישא בהוצאות המשיב בסך 900 ₪.

בנוסף, משיג המבקש בבקשת רשות ערעור זו על החלטה מיום 28.3.13 לפיה נדחתה בקשתו לביטול פסק הדין.

ערכאה קמא, בהחלטתה לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין, קבעה כי המבקש לא התייצב לדיון השני בהליך וגם לא לדיון השלישי, אשר בו נשמעו העדים (מתוך שלוש הדיונים שהתקיימו בהליך), למרות שזומן כדין לדיונים אלו, וזאת ללא הסבר מניח את הדעת למחדליו אלו.

ערכאה קמא סברה שיש לראות בהתנהלותו הנ"ל של המבקש זלזול בהליך המשפטי ובחובתו כלפי התובע וכלפי בית המשפט, המצדיקה להותיר את פסק הדין על כנו בלי להירש לסיכויי ההגנה.

מעבר לאמור, בנוגע לסוגיית ההגנה, קבעה ערכאה קמא כי מעמדו של המבקש שונה ממעמדו של הנתבע 3 בהיותו של המבקש חתום על ההזמנה נושא כתב התביעה.

לאחר שעיינתי בבר"ע על נספחיה, בפסק הדין ובהחלטה, ובתגובת המשיב לבר"ע, החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור.

לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת בשאלה מתי יינתן פסק דין על-פי צד אחד בשל אי התייצבות (ראו: רע"א 8747/09 זייד יוסף בלעוס נ' ריאד חאמד, 4.12.09). במקרה הנדון ניתן פסק הדין בהעדר התייצבות המבקש לשני דיונים חרף זימונו כדין, ולפיכך רשאי היה בית המשפט לקיים דיון וליתן פסק דין בהעדרו, בהתאם לתקנה 11 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז – 1976.

ההחלטה לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין סבירה בעיני נוכח קביעותיה בהן לא מצאתי מקום להתערב באשר להתנהלות המבקש ולמחדליו, והיא מיישמת על פניו את אמות המידה שנקבעו בפסיקה באשר לדחיית בקשה לביטול פסק דין אף ללא בחינת טענות ההגנה של המבקש כאשר מדובר ב"התעלמות מדעת" מההליך (ראו: רע"א 1957/12 חלה ואח נ' כהן ואח', 22.5.12).

המבקש לא נתן כל הסבר בבקשה לביטול פסק הדין גם לא בבר"ע באשר לאי התייצבותו לדיון השני בהליך.

באשר לאי התייצבותו של המבקש לדיון השלישי בהליך, בו נשמעו העדים וניתן פסק הדין, טען המבקש כי שכח לרשום את מועד הדיון ושכאשר נודע לו על כך בעת שהותו בחו"ל מספר ימים לפני הדיון השלישי, ביקש מהנתבע 3 שייצג את עמדתו בדיון אלא שמפרוטוקול הדיון מתברר שהנתבע 3 כאשר התייחס לנושא ידיעתו של המבקש את תאריך הדיון ועל שיחתו עם המבקש בנושא זה לא טען ולא ביקש לייצג את המבקש.

בית משפט קמא קבע כי מחדליו הנ"ל של המבקש עולים כדי זלזול בהליך המשפטי באופן המצדיק כשלעצמו - בהתאם לכללים שנקבעו בפסיקה - את דחיית הבקשה לביטול, ולא מצאתי מקום להתערב במסקנתו.

חובתו של המבקש להתייצב לדיון - אחרת יינתן פסק דין בהעדרו על יסוד כתב התביעה - אמורה להיות ברורה למבקש והדברים מפורסמים גם בחוברת ההסבר בנושא תביעות קטנות באתר בתי המשפט.

המבקש ידע על הדיון השלישי לפי גרסתו מספר ימים לפני מועד הדיון, אך נמנע מלפעול בטרם הדיון לקבלת החלטה שיפוטית הפוטרת אותו מהתייצבות או לדחיית מועד הדיון. המבקש גם לא עדכן בעניין את המשיב - אשר אין ביכולתו לעקוב אחר מערכת היחסים הפנימית שבין המבקש לנתבע 3 באשר לייצוגו בהליך - והעמיד את בית המשפט ואת המשיב בפני עובדה מוגמרת בדבר אי התייצבותו לדיון.

בנסיבות אלו, וכאשר על פניו בהסתמך על פסק הדין כנגד המבקש ניתנה הסכמת המשיב בדיון לדחיית התביעה נגד נתבעים אחרים, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטה הדוחה את הבקשה לביטול נוכח אי ההתייצבות.

בית משפט קמא התייחס בהחלטתו מעבר לאמור גם לסיכויי ההגנה, ומכל מקום ובהתחשב בהתנהלותו של המבקש לא מצאתי שמדובר על פניו בסיכויים גבוהים במידה המצדיקה התערבות בהחלטה נושא הבר"ע.

לאור האמור לעיל - בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקש ישלם למשיב הוצאות הליך זה בסך 5,000 ₪.

ערבון שהופקד על פירותיו יחולט בהתאם על חשבון ההוצאות.

המזכירות תודיע לצדדים.