גז"ד לסבתה ולאביה של המתלוננת, קורבן עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות

כב' השופט יונתן אברהם

הנאשמים הורשעו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן, בו יוחסו להם העבירות הבאות, וכמו כן, לנאשם 1, צורף בהסכמה אישום מכתב אישום נפרד כמפורט להלן:

1. לנאשמת 1 – קשירת קשר למעשים אחרים – לפי סעיף 500(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין" או "החוק").

2. לנאשם 2 – חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 + 335(א)(1) לחוק וכן אחזקת סכין שלא כדין לפי סעיף 186א לחוק, וכן, בכתב אישום מצורף (ת"פ 43619-12-13 שלום-נצרת), עבירות של גניבת כרטיס חיוב – לפי סעיף 16(א) לחוק כרטיסי חיוב, הונאה בכרטיס חיוב לפי סעיף 17 לחוק הנ"ל, וכן קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 רישא בחוק העונשין.

   בפרטי כתב האישום בתיק דנן נאמר, כי הנאשמת היא סבתא של המתלוננת ר. ז. ואמם של הנאשם דנן ושל מר ע. ז. כן נאמר, כי הנאשם הוא אביה של המתלוננת והוא מאובחן כחולה סכיזופרניה. הוא מטופל תרופתית עקב כך.

   נטען כי, המתלוננת התגוררה יחד עם הנאשם, אימה ואחיה בנצרת, וכן עם הנאשמת. עוד נטען כי בתאריכים 1/11/13 ו- 3/11/13, נעצרו ע. וח. ז., אחיה של המתלוננת, בחשד לתקיפתה על רקע רומנטי עם אדם אחר, ומאוחר יותר אף הוגש כנגדם כתב אישום, בין היתר בעבירות תקיפה ואיומים.

   מאז מעצרם של אחיה חש הנאשם דנן כעס רב כלפיה והוא ואימה של המתלוננת הפעילו עליה לחצים כבדים לביטול תלונתה, אשר נשאו פרי והביאו לביטולה ביום 5/11/13.

   עוד נטען, כי עובר ליום 7/11/13, קשרה הנאשמת קשר עם הנאשם לתקוף את המתלוננת, כיוון שלשיטתה המתלוננת גרמה למעצר אחיה.

   אלה הן כל העובדות הנוגעות לנאשמת.

   אשר לנאשם נטען, כי ביום 7/11/13, בשעת בוקר, כששהה עם המתלוננת בביתם והיא קיבלה שיחת טלפון בה התבקשה להגיע לתחנת המשטרה בעפולה, היא ביקשה ממנו להתלוות אליה והוא הסכים. אולם, עוד היא מתארגנת לצאת מהבית, הוא ניגש אליה כשסכין מתקפלת בידו ונעמד מולה ועל אף שהיא ניסתה להניאו מלהרע לה, הוא הטיח בה שהיא גרמה להרס ביתו של אחיה ח. ואז דקר אותה פעמיים בבטנה, כשבשלב כלשהו היא הצליחה לאחוז לרגע בלהב הסכין. עקב הדקירות היא התמוטטה מדממת על הרצפה. מאוחר יותר פונתה לבית חולים כשהיא סובלת מפציעות חודרות בבטן ובמעבר המותן – בית חזה תחתון מצד שמאל, כולל צלע שבורה. כן נגרמו לה חתכים בגידים של אצבעות יד שמאל. עקב הפציעה בבטן היא נזקקה לניתוח דחוף ומאוחר יותר נותחה גם בכף ידה השמאלית לצורך תפירת הגידים.

    

   טיעוני המאשימה לעונש:

   המאשימה בטיעונים כתובים שהגישה לבית המשפט, ביקשה לקבוע לנאשמת מתחם עונש הולם שבין מאסר בפועל של מספר חודשי עבודות שירות לבין שנת מאסר אחת, ועל הנאשם מתחם עונש הולם של מאסר בפועל בן 4-7 שנים, כאשר לגבי שני הנאשמים ביקשה למקם את העונש המתאים ברף הנמוך. היא חזרה בטיעוניה על כל העובדות שפורטו בכתב האישום בהן הודו הנאשמים במסגרת הסדר הטיעון. היא טענה, כי הערך המוגן במקרה דנן הינו קדושת החיים והזכות לשלמות הגוף שהינם ערכים חוקתיים ראשונים במעלה המחייבים ענישה מרתיעה. עוד טענה, כי מדובר בעבירה שבוצעה בתוך המשפחה ופגעה בערך נוסף של שלמות התא המשפחתי תוך ניצול פערי כוחות והפרת חובת הנאשם להוות הורה מגן. כמו כן טענה, כי נעשה שימוש בסכין כנסיבה מחמירה וכי מידת הפגיעה בערכים המוגנים הנ"ל היא חמורה נוכח תוצאות המעשה.

   אשר למדינות הענישה הנהוגה, הפנתה לע"פ 5153/13 בעניין פלוני – שם נאמר כי קשת הענישה לעבירות אלימות אגב שימוש בנשק קר היא רחבה, ושם הוטל מתחם ענישה הולם בן 2-4 שנות מאסר ועונש מתאים של שלוש שנים לריצוי בפועל באותו מקרה.

   כן הפנתה לע"פ 6971/13 בעניין עמראן שם אישר בית המשפט העליון פסיקה של בית המשפט המחוזי אשר קבעה מתחם ענישה הולם של 1.5 – 5 שנות מאסר, לגבי עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות תוך שימוש בסכין וכן עונשים מתאימים באותו מקרה של 43 ו-40 חודשי מאסר על הנאשמים שם.

   אשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות על פי סעיף 40 ט'(א) לחוק העונשין, טענה כי הנאשמים קשרו קשר ביניהם לנהוג באלימות כלפי המתלוננת, קשר אשר הוביל לנקיטת אלימות כפי שתואר לעיל תוך שהנאשמים מבינים את משמעותם של העבירות שתוצאותיהם נזק גופני חמור.