גז"ד למורשע בהתפרצות לדירות מגורים (בין היתר של קשישה) גניבה, החזקת סכין, הונאה בכרטיס חיוב ונסיון לכך.

רקע

1.         הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירות של התפרצות לבית מגורים, גניבה, החזקת סכין, הונאה בכרטיס חיוב וניסיון להונאה בכרטיס חיוב. זאת לאחר שהודה כי ביום 12/12/11 ניצל את העובדה כי המתלוננת - קשישה כבת 78 - יצאה מדירתה כדי לזרוק את הפח ולא נעלה אחריה את הדלת, פרץ לביתה וגנב ממנו את ארנקה, שהכיל מסמכים, כסף מזומן, כרטיס בנקט והקוד הסודי שלו. בהמשך היום וביום שלמחרת ניסה הנאשם למשוך מהכספומט סכומים שונים (12,000 ש"ח, 4,000 ש"ח, 10,000 ש"ח ו-40,000 ש"ח) אך המשיכות לא אושרו. לבסוף הצליח למשוך סכום של 1,200 ש"ח.

עוד הודה הנאשם כי שלושה שבועות עובר ליום 24/1/12 נכנס לביתו של המתלונן, אדם המתגורר בצמוד לדירת המתלוננת, בכוונה לבצע עבירה, אלא שהמתלונן הבחין בו ושאל אותו מה הוא עושה בדירה. בתגובה התנצל הנאשם ולאחר שהוזהר כי לא ישוב למקום, עזב את הדירה.

לבסוף הודה הנאשם כי ביום 17/1/12, שעה שחזר מהמכולת השכונתית לעבר דירתו, נתפסה ברשותו סכין.

2.         הצדדים הסכימו ביניהם כי קודם לגזירת דינו יתקבל בעניינו של הנאשם תסקיר שירות מבחן, אך זאת מבלי שהאמור בו יחייבם בהמלצותיו. המאשימה הדגישה עוד כי בכל מקרה  תעתור לעונש של מאסר בפועל.

3.         תסקיר מיום 1/5/12 העלה כי הנאשם הינו כבן 32, נשוי, המתגורר עם בת זוגו הנוכחית, שני ילדיהם המשותפים ושני ילדיה מנישואים קודמים. את הקשר עימה תיאר כמשמעותי ותומך, הגם שהובהר כי בעבר הופנה לשירות המבחן בגין אלימות כלפיה, וכי למרות שנשלחו לטיפול זוגי, לא התמידו בו. אשר לרקע של הנאשם צוין כי גדל בצל משבר זהות - בהיות אביו מוסלמי - וכי מעבר לכך התקשתה משפחתו לספק לו מקור לתמיכה, באשר אביו היה מכור לסמים ומעורב בפלילים, ואמו אישה חולה מאוד. כבר בנעוריו החל הנאשם להשתמש בסמים והיה מעורב בפלילים, עזב את ספסל הלימודים בתום 9 שנות לימוד ושוחרר מצה"ל על רקע אי התאמה. ניסיונות לשלבו בטיפול במסגרת שירות המבחן במהלך השנים לא צלחו, לאחר שהתקשה לשמור על יציבות ולהתגייס לטיפול באופן עקבי.

בהתייחסו לעבירות שבנדון לקח הנאשם אחריות מלאה ומסר כי ביצע אותן מתוך מצוקה כלכלית וחוסר יכולת לעמוד בתחושות תסכול. בתוך כך ביטא אמפטיה בינונית כלפי המתלוננת, אך הביע צער בגין מעורבותו ורצון לערוך שינוי. בצד האמור תיאר תחושת קורבנות והשירות התרשם כי הוא מתקשה להכיר בבעייתיות שבהתנהגותו.

בסיכום התרשם השירות כי קיים סיכון להישנות מעשים עוברי חוק, וכי המוטיבציה הראשונית לטיפול אותה מבטא הנאשם נשענת אמנם על תחושות חרטה אך אינה על רקע הכרה עמוקה בקשייו. לפיכך ומשום ההערכה כי הנאשם זקוק למסגרת חיצונית בעלת גבולות ברורים על מנת להתחיל בתהליך שינוי, נמנע השירות מהמלצה טיפולית והעריך כי מטרה זו תושג בדרך של ענישה הרתעתית בצירוף טיפול גמילתי בין כתלי הכלא.

טענות הצדדים

4.         בפתח טיעוניה לעונש ביקשה ב"כ המאשימה לשים דגש על חומרתן של עבירות הרכוש, שכיחותן, הנזק הרב הנגרם כתוצאה מהן ועוגמת הנפש שהן מסבות, כמו גם הקושי להרתיע את מבצעיהן. כך גם בעניינה של עבירת החזקת הסכין בה הורשע הנאשם, אשר חומרתה והפוטנציאל הקטלני הטבוע בה, רק מתגברים שבעתיים כאשר מדובר במי שכבר הורשע בעבר בעבירות אלימות. על אלה הוסיפה מנסיבותיו של הנאשם עצמו, אשר עברו הפלילי כולל הרשעות במגוון עבירות ואשר כל ההזדמנויות השיקום שניתנו לו עלו בתוהו, וגם ענישה מחמירה שהוטלה עליו לא הניאה אותו מלשוב לסורו. משכך טענה כי מכלול המתואר - בצירוף התסקיר והמלצותיו - מחייב שימת דגש על שיקולי ההרתעה ועל הצורך בהחמרת הענישה, וכי הגיעה העת למצות את הדין עם הנאשם, ללא התחשבות נוספת בנסיבותיו האישיות. לפיכך ביקשה להטיל עליו מאסר ממושך בפועל (בהקשר זה הפנתה לפסיקת בית המשפט המחוזי, אשר העמיד את עונשיהם של מבצעי עבירות התפרצות - כשמדובר בעבירה יחידה של מי שנחשב כעבריין מועד - על 3-4 שנים) וכן להטיל עליו בנוסף מאסר מותנה, קנס וחתימה על התחייבות.

5.         מנגד טען ב"כ הנאשם כי אין זה המקרה המצדיק את מיצוי עונשו של הנאשם, הן בשל הודאתו והחיסכון בזמן שיפוטי; הן משום הבעת החרטה והצער; הן בשל נסיבות חייו הקשות והנסיבות שהובילו לביצוע העבירות, רצונו להביא פת לחם למשפחתו; והן בשל העובדה כי בסופו של יום נגרם נזק של 1,200 ש"ח ותו לא. עוד ביקש להביא בחשבון את העובדה כי מאז שנת 2008 ועד ליום מעצרו לא הסתבך הנאשם בפלילים, וכן להביא בחשבון את ימי מעצרו החל מחודש ינואר השנה, על כל המשתמע מכך. בסיכום טען כי הפעם הזאת, בשונה מפעמים אחרות, הבין הנאשם שהנזק שגרם לאשתו ולילדיו עולה על התועלת שביקש להסב להם, וכי המתואר חידד עבורו את חומרת המעשים ואת הצורך להימנע מהישנותם.

6.         הנאשם, בדבריו האחרונים לעונש, הדגיש כי הוא מתחרט על מעשיו ומצטער עליהם וביקש כי תינתן לו הזדמנות, תוך שהבטיח כי לא ישוב על טעותו פעם נוספת.

דיון

7.         ספק אם יש צורך להכביר מילים אודות חומרתן של עבירות הרכוש והנזק הנגרם מהן לכלל הציבור ולנפגעי העבירה. עבירות אלו הפכו מזמן "מכת מדינה" ומקור לדאגה ולפגיעה בתחושת ביטחונם של כלל האזרחים. בהתאם נקבע גם הצורך להחמיר עם מבצעי עבירות הרכוש ולהרחיקם מן החברה, ויפים לעניין זה הדברים שנאמרו ברע"פ 10551/09 יורובסקי נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 7/1/10, פורסם ב"נבו":

"בית משפט זה חזר והזהיר והתריע פעמים רבות, כי תינקט גישה מחמירה בענישה על עבירות רכוש בכלל ועל עבירות ההתפרצות לבתים בפרט, גישה אשר תציב הגנה משמעותית ויעילה יותר לביטחונם של אזרחים תמימים, ואשר תעניק את המשקל הראוי גם למחיר הנפשי והצער שמוסבים להם בשל החדירה לפרטיותם..."

8.         בענייננו עולה חומרת מעשיו של הנאשם נוכח העובדה כי נכנס לביתם של שני אנשים שונים, שעה שידע שהם מצויים בתוך הבית או בקרבתו, ובאופן המלמד כי המפגש האפשרי עימם לא הרתיע אותו. בהקשר זה יש לזכור כי כל עבירת התפרצות עלולה להתפתח באופן בלתי צפוי ולקבל תפנית אלימה, ויפים הדברים שנאמרו בעניין זה בת"פ (מחוזי-באר-שבע) 8037/05 מדינת ישראל נ' נעים, תק-מח 2005(3), 5818, 5819 (בשינויים המחויבים, שכן שם הורשע הנאשם גם בניסיון לשוד):

"דומה, כי מקרה זה שב וממחיש, עד כמה עבירת התפרצות לדירה - אשר, וכנראה, מחמת נפוצותה, כדי עשרות או מאות שכמותה מידי יום ולילה ברחבי הארץ, נתפסת היא כבר כעבירה "נדושה"; ומכאן, אולי, גם ההתייחסות אליה, כלא מן החמורות במיוחד - הינה, חמורה ביותר, נוכח סכנת ההתפתחויות העלולות להיות כרוכות בה ואשר חורגות בחומרתן מעבר לתוצאות ממוניות, גרידא, אשר להן כיוון אף העבריין המתפרץ, מעיקרא."

אוסיף כי העובדה שבסופו של דבר לא הגיעו התפרצויות הנאשם כדי התפתחות אלימה אינה מורידה מרמת הסיכון שהתלוותה אליהן מלכתחילה.

9.         על כך יש להוסיף מן החומרה הנודעת לעבירת החזקת הסכין, אשר גם בה טמונה סכנה אינהרנטית להתפתחות אלימה, גם אם לא תוכננה מראש וראו הדברים שנאמרו בבש"פ 3818/08 עבד אל ראזק נ' מדינת ישראל, תק-על 2008(3), 1133, 1136:

"המסוכנות המיוחדת הנשקפת משימוש בסכין נובעת מכך שהמשתמש בה - בין אם התכוון לכך מלכתחילה ובין אם לאו - עלול להביא לתוצאה קטלנית. בנוסף לכך, בית משפט זה הביע את עמדתו כי קיומה של "תופעת הסכינאות" אף היא מחייבת את בית המשפט לנקוט גישה מחמירה ביותר כלפי עבירות של אלימות המבוצעות על ידי שימוש בסכין" (ההדגשה אינה במקור).

(וראו גם רע"פ 529/10 שאלתיאל נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 1/2/10, ורע"פ 6904/09 בלוך נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 26/11/09, פורסמו ב"נבו").