גז"ד בסוגיית מעשה מגונה, שאלת דרכי טיפול עקב ליקוי שכל

גזר הדין מותר בפרסום.

העובדות הצריכות לעניין וזירת המחלוקת-

1. הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בביצוע עבירה של מעשה מגונה – עבירה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

על פי עובדות כתב האישום, במועד הרלוונטי לכתב האישום היה הנאשם אסיר בבית הסוהר "השרון". ביום 14.9.17 בשעה 8.30 לערך, שהה הנאשם בתא ההמתנה באזור הקנטינה כשאשנב דלת התא פתוח. באותה העת הגיעו לאזור הקנטינה הסוהרת א' והסוהרת ב'. הסוהרת ב' נכנסה לקנטינה בעוד שהסוהרת א' המתינה בחוץ כשגבה מופנה לדלת התא. בשלב זה, נעמד הנאשם בצמוד לדלת התא, הפשיל את מכנסיו ותחתוניו, חשף את אבר מינו והוציאו דרך האשנב הפתוח, ואונן באמצעות ידו, כשהוא מביט בסוהרת א', כל זאת לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים. הנאשם לא חדל ממעשיו עד שהסוהרת ב' יצאה מהקנטינה, הבחינה במעשיו של הנאשם והרחיקה את הסוהרת א' מהמקום.

2. במסגרת ההבנות אליהן הגיעו הצדדים, הופנה הנאשם לשירות המבחן על מנת שיתקבל תסקיר בעניינו וכן הופנה למרכז להערכת מסוכנות מינית.

בהמשך ההליך, הופנה הנאשם, לבקשת ההגנה, לקבלת חוות דעת וועדת האבחון בהתאם לסעיף 19ה לחוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית), התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק הסעד"), וזאת לאחר שהובהר בהחלטה מיום 11.11.20 כי לא הונח בפני ביהמ"ש בסיס לקביעה בדבר קיום לקוי בכשרו השכלי של הנאשם כנדרש בסעיף 19ג לחוק הסעד.  

3. אין מחלוקת בדבר כשירותו הדיונית והמהותית של הנאשם. נוסף על כך, הבהירה ההגנה שאין טענה לפיה הנאשם סובל מפיגור שכלי (ע' 25 לפ' ש' 17).

הצדדים במקרה דנן תמימי דעים כי ההליך הטיפולי בו נוטל הנאשם חלק מזה תקופה ארוכה והמלצת שרות המבחן בעניינו מצדיקים סטייה לקולה ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום.

המחלוקת הטעונה הכרעה במקרה דנן הנה כלום יש לגזור את דינו של הנאשם ברוח המלצת שרות המבחן, תוך הטלת צו מבחן, מאסר מותנה ופיצוי, או שמא יש לקבוע בהתאם לסעיף 19ג לחוק הסעד כי יש ליקוי בכשרו השכלי של הנאשם ולפיכך ראוי במקום לגזור את דינו, לקבוע בעניינו דרכי טיפול.

תסקירי שרות המבחן-