גז"ד בגין הסגת גבול וגניבה - כניסה לבית מגורים

ההרשעה

1. הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, הכולל שני אישומים:

האישום הראשון עניינו בכך שעובר לתאריך 27.4.2020. הנאשם נכנס לביתו של אדם בבאר-שבע [ע.ת. 1; להלן: "המתלונן"], באמצעות מפתחות הבית שנטל מארון חשמל הצמוד לבית. הנאשם פתח את דלת הבית ונכנס אליו. בתוך הבית עקר הנאשם שקעי חשמל מקירות הדירה וקשקש עליהם בצבע אדום. הנאשם נתפס בבית על ידי שוטרים שהגיעו למקום. בגין מעשיו אליו הורשע הנאשם בעבירות של כניסה למקום מגורים כדי לבצע פשע והיזק לרכוש במזיד, עבירות לפי סעיפים 406(א) ו- 452 בחוק העונשין, התשל"ז-1977 [להלן: "חוק העונשין"], בהתאמה [להלן: "אירוע הדירה"].

האישום השני עניינו באירוע מוקדם יותר, ביום 21.4.2020 בשעות הבוקר, שאז הנאשם הסיג גבול למחסן הלוקרים במרפאת נשים בקופ"ח ג' בבאר שבע, וזאת לאחר שפתח את דלת המחסן ונכנס פנימה כדי לגנוב. עוד מיוחס לנאשם כי שבר את מנעול הלוקר של ע"ת 2, גנב מתוך תיקה כסף מזומן בסך 1,000 ₪, וכן גנב מתיקה של ע"ת 4  כסף מזומן בסך 100 ₪. בגין אירוע זה הורשע הנאשם בעבירות של הסגת גבול וגניבה [שתי עבירות], לפי סעיפים 447(א)(1) ו- 384 בחוק העונשין, בהתאמה [להלן: "אירוע קופ"ח"].

2. הצדדים הגיעו להסדר טיעון במסגרת דיון מקדמי [בפני כב' השופטת הבכירה שוש שטרית], וכיוון שלא היתה הסכמה עונשית, הם התייצבו וטענו לעונש בפניי.

תמצית ראיות וטיעוני הצדדים לעונש

3. תמצית ראיות וטיעוני המאשימה לעונש:

ב"כ המאשימה הגישה את רישומו הפלילי של הנאשם [ת/1], פרוטוקול גזר הדין מת"פ (ב"ש) 52158-11-18 [ת/2] ופרוטוקול גזר הדין מת"פ (ב"ש) 47289-11-19 [ת/3]. את עיקר טיעוניה הגישה המאשימה בכתב [ת/4] ובמסגרתם עמדה על הערכים המוגנים הנוגעים לזכות האדם להגנה על קניינו ושמירה על בטחונו, פרטיותו ורכושו. נטען כי מעבר לפגיעה בפועל קיים סיכון פוטנציאלי מובנה להתדרדרות לאלימות.

לטענת ב"כ המאשימה הפגיעה בערכים המוגנים משמעותית ביותר, נוכח שאין המדובר באירוע ספונטני וחד פעמי, אלא בשני אירועים שונים בהפרש של מספר ימים ועבירות שבוצעו בשעות היום, ואף באחד מהם במקום ציבורי. בכך נטען, יש בכך כדי ללמד על תעוזה רבה ועל מי שמעורה היטב בעולם העברייני.

ב"כ המאשימה הפנתה בטיעוניה לפסיקה ועתרה לקבוע מתחם עונש נפרד לכל אחד מהאישומים: באשר לאירוע הדירה עתרה התובעת לקבוע מתחם ענישה שינוע בין 12 ל-24 חודשי מאסר בפועל, ובאשר לאירוע קופ"ח עתרה התובעת לקבוע מתחם ענישה שינוע בין 6 ל-12 חודשי מאסר בפועל.

באשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, טענה ב"כ המאשימה ארוכות בנוגע לעברו הפלילי של הנאשם הכולל בתוכו הרשעות בתחום הרכוש, סמים ואלימות ובגינן ריצה מאסרים רבים בפועל ועונשים צופה פני עתיד, שלא היה בהם כדי להרתיעו מלשוב ולבצע עבירות. נטען כי הנאשם מעורה בעולם העברייני והוא רצידיוויסט בעבירות רכוש ולא חולף זמן רב מעת שחרורו ממאסר עד אשר הוא שב לסורו. לטענת ב"כ המאשימה, את העבירות דנן ביצע הנאשם כאשר ארבעה מאסרים מותנים משני גזרי דין ריחפו מעל ראשו, ועל כן, אין מנוס הפעם אלא לנקוט בענישה מחמירה שיהא בכוחה להרתיע. נטען כי כל שעומד לזכות הנאשם היא הודאתו המהירה והחיסכון בזמן שיפוטי.

נוכח כל האמור עתרה המאשימה להשית על הנאשם עונש ברף העליון של מתחמי הענישה, הפעלת מרבית ארבעת המאסרים המותנים במצטבר, מאסרים על תנאי ארוכים ומרתיעים, קנס כספי ופיצוי לנפגעי העבירה.

4. תמצית ראיות וטיעוני ההגנה לעונש:

הסניגור ביקש לראות בשני האירועים כקשורים זה בזה ועתר לקבוע מתחם עונש אחד לשני האירועים יחדיו. נטען כי החוט המקשר בין שני האירועים הוא היותו של הנאשם דר רחוב. לטענת הסניגור, מצבו של הנאשם מביא אותו שוב ושוב לא רק לביצוע גניבות אלא גם למציאת קורת גג, כפי שקרה בעניינינו, כשהנאשם נכנס לדירה באמצעות מפתח שהיה בארון חשמל, צבע אותה ושהה בה מאחר ולא היה לו קורת גג אחרת להיות בה. לטענת הסניגור, כך היה גם במקרים הקודמים בהם נכנס למקומות נטושים שהתגלו לאחר זמן ניכר שבו הנאשם שיפץ את המקומות והתגורר בהם.

גם לגבי אירוע הגניבה בקופ"ח, טען הסניגור כי מדובר בעבירות של מִסְכֵּנוּת ודלות של מי שהוא דר רחוב ומחפש לעצמו מזון וקורת גג.

מעבר לנסיבות חייו של הנאשם, הדגיש הסניגור את מצבו הנפשי והפסיכיאטרי של הנאשם, שהגם שהוא נמצא אחראי למעשיו וכשיר לעמוד בדין, עדיין הוא סובל מבעיות רבות אך לא נמצא מתאים לטיפול.