גורפינקל נ' קבסה ואח'

פסק דין

מבוא

בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לגב' מאיה גורפינקל, ילידת 11.5.81 (להלן: "התובעת") בשתי תאונות דרכים שאירעו ביום 21.12.99 (להלן: "התאונה הראשונה") וביום 7.7.00 (להלן: "התאונה השנייה").

הנתבעת 2 הודתה בחבות לגבי התאונה הראשונה והנתבעים 3, 4 הודו בחבות לגבי התאונה השנייה.

בתיק זה מונו מטעם בית המשפט מומחה בתחום האורתופדי ד"ר אדיבי דוד ומומחה בתחום הפסיכיאטרי פרופ' נוימן.

המחלוקת בין הצדדים היא לגבי הקשר הסיבתי בין התאונות לנכות הרפואית הצמיתה שקבע מומחה בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי לתובעת ולגבי הנזק.

תצהירה ועדותה של התובעת

התובעת העידה בתצהירה שגדלה ולמדה בבית הספר היסודי בעיר עפולה. בהמשך, למדה בבית ספר תיכון בחיפה וסיימה את לימודיה בהצלחה בשנת 1999. לטענתה, היא הייתה תלמידה אהובה בבית הספר, הסתדרה עם חבריה והייתה אהודה על סגל המורים והגיעה להישגים טובים מאוד בלימודים ואף קיבלה תעודת הצטיינות.

התובעת הייתה מעורבת בשתי תאונות.

התאונה הראשונה אירעה בחיפה, כאשר הנתבע 1 שנהג באופנוע עליו רכבה גם התובעת חצה את הצומת ופגע בהולכת רגל שחצתה את הכביש. כתוצאה מכך, הוא איבד שליטה על האופנוע והתובעת "עפה" באוויר ונחתה מרחק רב מהאופנוע, תוך שהיא מאבדת את הכרתה ונפגעת בכל חלקי גופה. ממקום התאונה הראשונה הובהלה התובעת באמבולנס לבית החולים שם נבדקה וטופלה ונמצא כי היא סובלת בפלג גופה השמאלי, ברגל וביד שמאל. התובעת שוחררה וניתנה לה חופשת מחלה בת ארבעה ימים. כיומיים לאחר התאונה הראשונה החלה התובעת לסבול מסחרחורות, התעלפויות וכאבי גב. לנתבע 1 לא היה רישיון נהיגה בעת התאונה ולכן התביעה בגין תאונה זו הוגשה נגד הנתבעת 2, קרנית, שהודתה בחבותה.

התאונה השנייה אירעה עת שהתובעת נסעה ברכב שנהגו היה הנתבע 4 והרכב שסטה וניסה להתיישר, התהפך מספר פעמים, נחת על הגג ונגרר על הכביש וכתוצאה מכך נפגעה התובעת. ממקום התאונה השנייה הובהלה התובעת באמבולנס לבית החולים שם נבדקה ונמצא כי היא סובלת מפגיעות וכאבים בכתפיים, בגב ובידיים. התובעת שהייתה חיילת בשירות סדיר אושפזה לטענתה לצרכי השגחה בבית חולים ובבית הבראה עד ליום 11.7.00. הרכב בוטח על ידי הנתבעת 3 שהודתה בחבותה.

לטענת התובעת בתצהירה, עד לפני קרות שתי התאונות הייתה בריאה למעט מחלת אסטמה. ביום 28.2.00 התגייסה לשירות צבאי כאשר נקבע לה פרופיל 45 בגלל תת משקל. היא הוצבה לשירות בבסיס המספנה של חיל הים, אך כתוצאה מהתאונה השנייה ותוצאותיה ולאור מצבה הרפואי והנפשי כתוצאה משתי התאונות שוחררה משירות סדיר בצה"ל, כחודשיים לאחר מועד התאונה השנייה. לטענת התובעת, עקב התאונות היא פיתחה תגובה נפשית חריפה וכתוצאה מכך היא שוחררה מצה"ל עקב מצבה הנפשי והפרופיל שלה הורד ל- 21 (נפשי). התובעת טוענת כי מאז התאונות ובעקבותיהן היא סובלת מכאבי ראש, כאבי גב, סחרחורות וכאבים בכתף והיא מוגבלת בכל תפקודה ובעבודות שעסקה בהן ובעיקר בפעולות הכרוכות בעמידה וישיבה ממושכות. בנוסף, מאז התאונות ובעקבותיהן, התובעת סובלת מחרדות, סיוטים, נדודי שינה ומצב דכאוני בגללם היא מטופלת על ידי פסיכיאטר ופסיכולוג. התובעת מוסיפה כי החל משנת 2006 ונכון למועד מתן תצהירה (נחתם ביום 26.2.11) היא מטופלת על ידי מרכז בריאות הנפש בריל בת"א ואובחנה כסובלת מתסמונת בתר חבלתית (PTSDׂ (עקב התאונות. התובעת אינה מקבלת את חוות דעת פסיכיאטר בית המשפט, פרופ' נוימן, כאילו מצבה אינו תוצאת התאונות, מאחר ולטענתה נכותה הנפשית נובעת מהתאונות ולחילופין מצבה הנפשי הוחמר מאוד עקב התאונות. התובעת מעידה בתצהירה כי מאז שחרורה מצה"ל עבדה במספר מקומות רב, בעבודות שונות, כולל כברמנית ומלצרית במלונות באילת, כקופאית בשני מקומות עבודה, כמוכרת בחנות מחשבים וגם בתמיכה טכנית. לטענתה, נאלצה לעזוב עבודות רבות עקב אי יכולתה להתמודד עם הכאבים שפקדו אותה בעקבות עבודות אלו. התובעת גם טענה שבמועד התאונה השנייה כשהייתה חיילת בצה"ל היה לה אישור עבודה על ידי שלטונות צה"ל, אולם לאור מצבה הנפשי והכאבים מהם סבלה בעקבות התאונות לא עבדה באותו מועד. התובעת מבקשת לפסוק לה פיצויים בגין הפסדי שכר לעבר, אובדן השתכרות לעתיד, עזרת הזולת לעבר ולעתיד, הוצאות רפואיות ונסיעות וכאב וסבל.

בעדותה בבית המשפט אישרה התובעת שלאחר התאונה הראשונה כשמד"א הגיע היא הייתה בהכרה. לטענתה, לא יכלה לספר להם דבר כי הייתה קפואה במקום ולא יכלה לתקשר עם הסביבה. התובעת אישרה כי במהלך לימודיה בבית הספר היסודי למדה גם בפנימייה וכי בהמשך למדה בפנימייה חקלאית בנהלל. בתשובה לשאלה לפיה בנהלל מתוארת התנהגות אלימה שלה בצורה בלתי רגילה, השיבה התובעת כי היא הייתה עדינה יותר מהילדים האחרים שהיו שם וכי התיאור עליה כאילו הייתה אלימה, למיטב זכרונה, אינו נכון. התובעת טענה כי למיטב ידיעתה ניתן לה פרופיל 45 בגלל תת משקל. יצוין, שבאישור הצבאי (נ/3) נרשם באבחנות והממצאים מימים 14.10.99 ו – 23.2.00, בין היתר, שלתובעת EXTROVERT PERSONALITY DISORDER " עם ירידה קלה בתפקוד במצבי לחץ." ובאבחנות וממצאים מיום 10.9.00 נרשם בין היתר "BORDERLINE PERSONALITY DISORDER" . התובעת הכחישה שניסתה להתאבד כשהייתה בת 14 (מפנה לנ/5 מיום 12.10.94 ו- נ/6 שם נרשם, בין היתר, "בגיל 14 ניסיון התאבדות אושפזה...") ולטענתה היא זוכרת שבבית חולים העמק שאלו אותה למה ניסית להתאבד והיא הסבירה שלא ניסתה להתאבד, אבל גם לא נתנה הסבר למה היא ובנות נוספות שתו אלכוהול 70%. לטענתה היא לא יכלה להגיד שזה היה משחק של בנות. התובעת נשאלה על ניסיון אובדני בעקבות כך שהחבר שלה עמו חיה עזב את הדירה שלהם ועבר להתגורר עם אחותו וטענה כי מה שרשום בדוח סיכום מחלה מיום 9.12.08 (נ/9 – דף 3 מ- 6) אינו מדויק וכי אף שזה קרה באותה תקופה, הניסיון האובדני ועזיבת החבר אינם קשורים אחד בשני. התובעת העידה כי היא אינה עובדת נכון למועד עדותה (6.5.13) וכי היא אימא במשרה מלאה ולא במשרה מלאה כדבריה. התובעת אישרה כי בתאונת הדרכים השנייה היא לא איבדה את ההכרה. התובעת השיבה בתשובה לשאלה בשאלון כי לא קבלה טיפול נפשי לפני התאונה הראשונה ובעדותה הסבירה שענתה בשלילה לשאלה כי לא זכרה את הטיפולים שקיבלה עד שבא כוחה הראה לה את המסמכים. התובעת אישרה שברחה מהבית פעמיים או שלוש עוד בטרם התאונות וכי עברה גם בדיקה בחשד לאונס בשנת 1996, אבל לטענתה היא אמרה לרופא שזה לא היה ולא נברא. התובעת טענה שרק בסמוך לפני עדותה הסתבר לה שהבעיה שלה בצבא לא הייתה רק בגין תת משקל אלא גם בעיה נפשית. התובעת הכחישה שניסיונות ההתאבדות שלה היו כתוצאה ממערכת יחסים לקויה עם בן זוגה.

בהמשך עדותה, התובעת אישרה שהיא פנתה לביטוח לאומי וכי בשנת 2008 נקבעה לה 100% נכות על מצב הגב ופסיכיאטרי. לטענת התובעת היא קיבלה תשלום בגין נכות כללית עבור חודשיים בלבד ונכון למועד עדותה היא אינה מקבלת תשלום בגין נכות כללית, אלא הבטחת הכנסה. התובעת הוסיפה שנכון למועד עדותה היא אינה מחכה לוועדה רפואית.

יצוין כבר בשלב זה, שהתובעת בעדותה בבית משפט לא הכחישה שקבלה טיפול נפשי בטרם קרות התאונה הראשונה אלא טענה שלא זכרה את הדברים והיא גם הוסיפה שיכול להיות שהייתה בטיפול (פרו' עמ' 22 ש' 8-9) ויש בכך לפגוע במשקל טענותיה נגד מסמך נ/12. כמו כן עולה מהמסמכים, שהפרופיל הצבאי שלה עוד בטרם קרות התאונה הראשונה נקבע, בין היתר, גם עקב קושי נפשי שלה בניגוד לאמור בתצהירה.

נכותה הרפואית של התובעת בתחום האורתופדי

מומחה בית המשפט, האורתופד ד"ר אדיבי דוד בדק את התובעת וקבע לה נכות רפואית צמיתה בשיעור 10% לפי תקנה 35 (1) (ב) לתקנות. בפרק המסקנות בחוות דעתו קבע המומחה כדלקמן:

"לפנינו מצב לאחר פגיעות גוף בתאונות דרכים מתאריכים 21/11/99, ו 7/07/2000, בעיקר בצואר, גב התחתון וכתף הימנית, ללא עדות לשברים, עם הופעת כאבים בצואר, גב התחתון וכתף בעת מאמץ, כגון עמידה והליכה ממושכים, ישיבה ממושכת מול מחשב, וכן העת (כך במקור – א.פ.) הפעלת כח בכתף הימנית.

בעקבות תאונה הראשונה, הנ"ל היתה בנכות זמנית כדלקמן:

מ21/12/1999 עד 31/01/2000 בשיעור 100%