גורנשטיין נ' ארפי

פסק דין

תמצית העובדות

1.ביום 25.6.12 אירעה תאונת דרכים בה היו מעורבים רכבי הצדדים.

2.התובעת טענה כי נהגה בצד שמאל בדרך שבה שני נתיבים בכוון נסיעתה, הנתבעת הגיעה מכביש שנמצא בצד ימין ופנתה ימינה לתוך הנתיב השמאלי וכך אירעה התאונה.

3.הנתבעת מאידך טענה כי פנתה ימינה לנתיב הימני, לאחר שאוטובוס שהגיע משמאלה עצר ואפשר לה לפנות ולהשתלב בתנועה. לגרסתה של הנתבעת, התובעת שהגיעה מאחורי האוטובוס, עקפה את האוטובוס ובעת שחזרה התובעת לנתיב הימני פגעה בכנף השמאלית של רכב הנתבעת.

4.במהלך הדיון העידו שתי הנהגות, ולא היו עדים לאירוע.

דיון והכרעה

5.האחריות

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת ראיותיהם אני מעדיפה את גרסתה של התובעת באשר לנסיבות האירוע, הכול כפי שיפורט להלן.

ראשית, לטענת הנתבעת לא יכלה לראות את התובעת בשל האוטובוס שעמד בנתיב הימני, כך שהודעתה נ/2 המתייחסת לעקיפת האוטובוס על ידי התובעת היא בגדר השערה בלבד. גרסת הנתבעת תומכת בדברי התובעת, לפיהם נסעה התובעת בנתיב השמאלי כאשר האוטובוס עמד בנתיב הימני. אין כל סיבה להניח שהתובעת הנוסעת בנתיב המיועד לנסיעה ישר תסטה לתוך הנתיב הימני כאשר היא אינה רואה אם יש שם כלי רכב וזאת בהתאם לגרסתה בנ/1 עליה ביסס נציג הנתבעת 2 את טענותיו בסיכומים.

שנית, לטענת התובעת, הנתבעת שוחחה בטלפון בזמן האירוע. הנתבעת אישרה ששוחחה בטלפון אלא שהיא הסבירה שהטלפון צלצל מיד לאחר התאונה. אני מעדיפה בעניין זה את גרסתה של התובעת וקובעת כי שיחת הטלפון החלה עוד לפני האירוע, או לכל הפחות הטלפון צלצל תוך כדי האירוע דבר שפגם בתשומת הלב שהנתבעת הקדישה לנעשה בדרך.

שלישית, סביר יותר בעיני כי הנתבעת תוך כדי פנייה ימינה תפנה בקשת רחבה כאשר לכאורה שני הנתיבים פנויים זאת מאחר והיא לא ראתה את התובעת מגיעה בנתיב השמאלי. פחות מתקבל על הדעת כי התובעת תסטה לנתיב הימני שאינו גלוי בפניה.

6.אשם תורם

בנסיבות המקרה, יש לדעתי להטיל על התובעת אשם תורם לקרות התאונה ולנזקים שנגרמו בעטיה.

התובעת בעדותה אישרה כי לא ראתה את הנתבעת מגיעה מצד ימין וכי ראתה את רכב הנתבעת לראשונה ברגע הפגיעה.

בהודעה נ/1 ציינה התובעת כי לא ראתה את רכב הנתבעת בשל האוטובוס שעמד בנתיב הימני.

בנסיבות אלו היה על התובעת לנסוע בזהירות יתרה ולבחון היטב את הדרך לפני האוטובוס שמא נוסע שם רכב או חו"ח הולך רגל חוצה את הכביש.

תקנה 47 (ז) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961 קובע כי:

"נוהג רכב לא יעקוף רכב, ולא יעבור על פני רכב, שעצר לפני צומת, לפני מעבר חצייה או לפני מסילת ברזל...."

התובעת אישרה כי האוטובוס עצר לפני הצומת, ואמנם טענה בעדותה כי הוא עצר "הרבה קודם" אך בנ/1 הבהירה כי בשל האוטובוס לא ראתה את רכב הנתבעת דבר שיש בו כדי להעיד על עצירת האוטובוס סמוך לצומת. לאור האמור, מאחר והאוטובוס עצר במרחק לא גדול לפני הצומת היה על התובעת לבדוק שהדרך פנויה לפני שחלפה על פניו, ולא להמשיך בנסיעה רצופה.