גורנשטיין נ' אהרונסון ואח'

פסק דין

כללי

1.לפניי ערעור וערעור-שכנגד על פסק-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' סגן הנשיא שמעון פיינברג), בת.א (י-ם) 6155/02 ות.א (י-ם) 7960/03, מיום 13.2.08 (להלן: "פסק הדין"). ת.א 6155/02 – עניינו תביעה שהגיש מר דוד גרונשטיין, שהינו קבלן במקצועו (להלן: "הקבלן" או "המשיב"), לקבלת שכר עבור עבודות בנייה שונות שביצע בביתם של ה"ה אורי והדסה אהרונסון (להלן: "המזמינים" או "המערערים") בישוב דולב; וכן, תביעה שכנגד שהגישו המזמינים נגד הקבלן בגין ליקויי בנייה שהתגלו בביתם ואיחור בהשלמת העבודות. ת.א 7960/03 - עניינו תביעה שהגיש הקבלן נגד מר יואל מזרחי (להלן: "מזרחי"), אשר לפי הנטען שימש מפקח על הבנייה, שמהותה הודעת צד ג' למקרה ויחויב הראשון בתביעה שכנגד שהוגשה נגדו.

2.הערעור שהוגש מטעם הקבלן על פסק הדין נמחק עקב אי-הפקדת עירבון להוצאות הערעור, ומכאן, שיש להידרש לערעור-שכנגד בלבד, אשר הוגש לבית משפט זה מטעם המזמינים.

תמצית העובדות הצריכות לעניין

3.כאמור, המזמינים שכרו את שירותיו של הקבלן לשם ביצוע עבודות בנייה בביתם שבישוב דולב. הקבלן הגיש נגד המזמינים כתב תביעה [ת.א (י-ם) 6155/02 דלעיל], בגדרו תבע תשלום עבור חומרים שרכש לצורך ביצוע העבודות שבהזמנה המקורית, בסך 6,263 ₪; שכר עבור ביצוע עבודות נוספות בביתם של המערערים, מעבר לעבודות שהוזמנו בהזמנה המקורית (להלן: "העבודות הנוספות"), בסך 22,000 ₪; וכן תשלום עבור חומרי בנייה בהם השתמש לצורך ביצוע העבודות הנוספות בסך 15,338 ₪.

המזמינים מצדם הגישו נגד הקבלן תביעה-שכנגד, בסך 111,517 ₪, שעיקרה תביעה לפיצויים בשל ליקויי בנייה שהתגלו בביתם, בשל האיחור שחל בהשלמת עבודות הבנייה שהוזמנו וכן בשל עוגמת נפש.

פסק-דינו של בית-משפט קמא

4.לאחר שקיבל את הסכמת הצדדים לכך, הכריע בית-משפט קמא במחלוקת שלפניו לאחר שנסמך אך ורק על החומר הכתוב שהוגש לתיק בית המשפט, ובכלל זה כתבי טענות, חוות-דעת מטעם מומחים, תצהירי עדות ראשית וסיכומים בכתב, מבלי שנערכו חקירות נגדיות על התצהירים שהוגשו. כל אחת מן התביעות, הן זו של הקבלן והן זו של המזמינים, התקבלה באופן חלקי.

5.אשר לתביעת הקבלן, בית משפט קמא דחה את תביעתו לקבלת תשלום עבור חומרי בנייה שרכש לצורך ביצוע העבודות המקוריות ואף נקבע כי המזמינים שילמו לו ביתר סך של 6,175 ₪. באשר לעבודות הנוספות שביצע הקבלן –בית-משפט קמא דחה את תביעתו לתשלום עבור חומרי בנייה שרכש לצורך ביצוען, מאחר שתביעתו לא נתמכה בראיות מספיקות; יחד-עם-זאת, קיבל בית-משפט קמא את תביעת הקבלן לשכר עבור ביצוע העבודות הנוספות, בסך 22,000 ₪, ולאחר שהפחית מסכום זה את הסך של 6,175 ₪ הנזכר לעיל, וסך נוסף של 6,000 ₪ בגין עבודת שפכטל שלא בוצעה, פסק לזכות הקבלן סך של 9,825 ₪. בתוך כך, דחה את בקשת המזמינים לקזז את שכר הקבלן בגין ביצוע העבודות הנוספות כנגד עלותן של עבודות שהיה על הקבלן לבצע, שבפועל לא ביצען, הן מאחר שעלותן של העבודות שלא בוצעו לא תומחרה והן משום שטענה זו הינה בגדר שינוי חזית.

6.באשר לתביעה-שכנגד, בית-משפט קמא קיבל את תביעת המזמינים בנוגע לליקויי הבנייה בביתם, ובתוך כך דחה את טענת הקבלן כי מדובר בליקויים שנגרמו על-ידי קבלנים קודמים שעבדו בבית המזמינים ועל-כן הוא אינו אחראי להם, מאחר שמרגע שהקבלן התחייב לקחת על עצמו להשלים עבודות שבוצעו על-ידי קבלנים אחרים, או-אז, היה עליו לתקן את כל הדרוש תיקון במהלך עבודתו. בעניין ליקויי הבניה אימץ בית-משפט קמא את חוות-דעתו של המהנדס אחי קליין, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט, ובהמשך לחוות הדעת פסק לטובת המזמינים סך של 37,350 ₪, כולל מע"מ, בתוספת 35%, עבור ביצוע העבודות על-ידי קבלנים מזדמנים, ובסה"כ 50,423 ₪ בגין ליקויי בניה. בית משפט קמא אף פסק לטובת המזמינים סכום של 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

7.עם-זאת, בית המשפט קמא דחה את תביעת המזמינים לפיצוי בגין איחור בהשלמת העבודות, היות ולא הוכח שהתרחש עיכוב שכזה ושכניסתם המאוחרת, לכאורה, של המזמינים לביתם נגרמה בעטיו של הקבלן. גם תביעתם לתשלום בסך 7,350 ₪ בגין הוצאות דיור חלופי ופינוי חפצים, אשר צפויות להתרחש לטענת המזמינים בזמן תיקון הליקויים בביתם, נדחתה, שכן לפי חוות-דעת המומחה מטעם בית המשפט עבודות התיקון אמורות להימשך כשבועיים וניתן במהלכן להתגורר בבית. בנוסף, דחה בית-משפט קמא את תביעת המזמינים לתשלום בסך 9,000 ₪ בגין ליקויי בניה נוספים, מאחר שהתחשיב שערכו בקשר לכך אינו ברור, ומאחר שחוות דעת המומחה מטעם המזמינים עצמם כלל לא התייחסה לליקויים נטענים אלו.

8.לסיכום, בית המשפט קמא קבע כי על הקבלן לשלם למזמינים סך של 50,423 ₪ בגין ליקויי בניה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 3.6.02 ועד לתשלום בפועל, ועוד סך של 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש. מסכומים אלו הופחת סך של 9,825 ₪ שנפסקו לטובת הקבלן, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 28.9.00. כמו-כן, הוטל על הקבלן לשלם למזמינים שכר-טרחת עו"ד בסך 6,000 ₪ בתוספת מע"מ, וכן הוצאות משפט, בהן אגרת בית-משפט והוצאות המומחים.

9.להשלמת התמונה יצויין, כי בפסק הדין נדחתה תביעת הקבלן נגד מזרחי בת.א (י-ם) 7960/03, מנימוקים שאינם נוגעים ישירות לענייננו.

עיקר טענות המערערים בערעור

10.המערערים טענו, כי שגה בית-משפט קמא בקובעו כי לא הוכיחו את שוויין של העבודות אשר לא בוצעו על-ידי הקבלן, שכן עבודות אלו ושוויין הוכחו הן באמצעות תצהיר עדותו של המערער מס' 1 (ולהלן – "המערער") והן באמצעות מסמכים שצורפו כנספחים לתצהיר זה. עוד טענו, כי בית משפט קמא שגה עת קבע שהמזמינים הכחישו רק את ביצועה של עבודה נוספת אחת – מילוי אדמה בגינה. לטענת המערערים, הם הכחישו גם את כל יתר העבודות הנוספות. עוד נטען על ידם, כי שגה בית משפט קמא עת קבע כי היה על המזמינים להציג חוות-דעת נוספת המתמחרת את עלות העבודות הנוספות, שעה שכבר הוגשו לתיק בית המשפט שלוש חוות-דעת שונות. בנוסף טענו, כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי לא הוכח פיגור בהשלמת העבודות מצד הקבלן בעטיו נכנסו לביתם רק ביום 13.2.01, שכן המערער העיד על עובדה זו בתצהיר עדותו. בנוסף טענו המערערים, כי היה על בית-משפט קמא לקבל את תביעתם לתיקון ליקויי בניה נוספים, בשווי 9,000 ₪, בהתבסס על סעיף 10 לתצהיר המערער ונספח ח' שצורף לאותו תצהיר. עוד הלינו המערערים, כי שגה בית-משפט קמא עת דחה את תביעתם לתשלום בגין הוצאות דיור חלופי ופינוי חפצים שצפויות להיגרם להם כאשר יתוקנו הליקויים בביתם, בסך 7,350 ₪, שכן עסקינן בהורים לילדים קטנים, שמגוריהם בבית בו מתבצעות עבודות בנייה עלולים לסכן את גופם ובריאותם. לבסוף טענו, כי הסכום שפסק בית-משפט קמא לטובתם בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד הינו נמוך מדי ואינו ראוי בשים לב לכך שתביעתם התקבלה ברובה ואילו תביעתו של הקבלן נדחתה כמעט באופן מלא.

עיקר טענות המשיב בערעור

11.המשיב טען כי יש לדחות הערעור. לטענתו, צדק בית משפט קמא עת התבסס על חוות-דעת מומחה, שהוגשה מטעמו, לצורך תימחור עלות ביצוען של העבודות הנוספות, בה קבע המומחה כי מחירן סביר ואף נמוך מן המקובל, וכן בשל היעדר חוות-דעת נוגדת בנושא זה מטעם המזמינים. עוד טען המשיב, כי צדק בית משפט קמא בקובעו שלא הוכח עיכוב מצידו בהשלמת העבודות, ואף לא הוכח כי המערערים נכנסו לביתם ארבעה חודשים בחלוף המועד המוסכם לסיום העבודות. המשיב הוסיף וטען, כי אין לקבל את תביעת המערערים לפיצוי בגין ליקויי בניה נוספים, שעה שאף אחת משלוש חוות הדעת שהוגשו לבית המשפט קמא לא תמכה בכך. לסיום טען המשיב, כי הסכום שפסק בית המשפט קמא בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד הינו ראוי, שכן הוא מהווה 10% מן הסכום בו חויב המשיב לפצות את המערערים.

דיון

12.טענות המערערים, הן בעיקרי הטיעון שהוגשו מטעמם והן בדיון שהתקיים לפניי ביום 12.4.10, הינן טענות המכוונות כנגד קביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, אשר, כאמור, הכריעה על-פי המסמכים, כתבי הטענות והראיות שהוגשו לתיק בית המשפט קמא. לאחר שקראתי בעיון רב את פסק הדין, כמו גם את תיק בית המשפט קמא והמסמכים שהביאוהו בסופו של יום להחלטתו, הגעתי לכלל מסקנה כי שיקול דעתו היה ראוי ואין מקום להתערב בו.