גורן נ' רז ואח'

פסק דין

בפני תביעה כספית, על סך של 609 ₪, שעניינה נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים.

בתום הדיון שהתקיים בפני, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, העדויות וחומר הראיות שהוגש. כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)).

התאונה עצמה ארעה בעת שהתובע ניסה להחנות את רכבו במפרץ חניה לצד הדרך, שם עמד רכב הנתבע. הדעות חלוקות באשר לשאלת עמידת רכב הנתבע ללא נוע. בין שני כלי הרכב היה מגע, ונגרם נזק הדדי.

טענות התובע, בקליפת אגוז, הן כי בעת שניסה להחנות את רכבו, נסע הנתבע אחורה, ופגע ברכב התובע; ואילו טענות הנתבע, בקליפת אגוז, הן כי רכבו עמד ללא ניע, ורכב התובע הוא שפגע בו.

בנוסף על המחלוקת העובדתית, בין הצדדים מחלוקת דיונית, שעיקריה שאלת קיום מעשה בית דין, שכן בין הצדדים כבר התנהל הליך אחד קודם, בבית המשפט לתביעות קטנות (ת"ק 15664-08-11), שם הגיש הנתבע כאן תביעה, ותביעתו נדחתה; ושאלת חובת ב"כ התובע, קודם להגשת התביעה, לפנות לנתבע, שהוא עורך-דין, בהתראה.

בנוסף על האמור, מן הראוי לציין את ריבוי כתבי הטענות בתיק זה ואורכם, אשר חרגו מכל יחס סביר לסכום התביעה ולהיקף המחלוקת. ניתן היה לצפות כי הצדדים היו מוצאים בעצמם מוצא מהסבך אליו נקלעו, ע"י התגמשות הדדית בעמדותיהם העקרוניות, והיו חוסכים מהקופה הציבורית את הצורך להשקיע משאבים בהליך זה.

אלמלי ניתנה הסכמת הצדדים להכרעה במתכונת זו, אין ספק כי היה מקום לשקול חיוב אחד מהם, או שניהם, בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום שהיה מאפיל על סכומי המחלוקת. עם זאת, לאור הסכמתם, אמנע מכך. בשולי הדברים, ובמידה מסוימת של קשר לאמור לעיל, אתנצל בפני הצדדים על העיכוב במתן פסק-הדין. מקור עיכוב זה בכך, שהדיון התנהל ביום בו לא עבדה מערכת "נט המשפט", והפרוטוקול לא נשמר בתיק.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, לרבות פסק-הדין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות, ולרבות טענות הצדדים בסוגיות שהן שוליות למחלוקות העיקריות, ושבתי ועיינתי בטענותיהם לגוף העניין, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבע לשלם לתובע את סכום התביעה בסך 609 ₪, את סכום האגרה בסך 365 ₪, , וכן שכ"ט עו"ד בסכום מופחת, אותו אני מעמיד על 609 ₪ נוספים, ובסך-הכל: 1,583 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת יצבור הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל. התביעה נגד הנתבעת 2 – נמחקת בזה.

ניתן היום, י"ג שבט תשע"ד, 14 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: