גורן נ' עירית קרית ביאליק

פסק דין

עניינה של תביעה זו, נזקים אשר נגרמו למכונית התובע, בעת שנסע מעל מעבר חציה מוגבה ותחתית המכונית פגעה בהגבהה זו. לטענת התובע, מעבר החציה אינו תקין, כיוון שהוא מוגבה לגובה של 21 סמ', בניגוד לתקן לפיו הגובה של פסי האטה אמור להיות 10 סמ' לכל היותר. עוד לטענתו, השיפוע של ההגבהה אינו תקין.

הנתבעת הכחישה את הטענה כי קיים ליקוי כלשהו במעבר החציה המוגבה וטענה, כי התקן אליו מתייחס התובע איננו התקן המחייב, והוא מתייח לתקן לפסי האטה, שהוא שונה מהתקן ביחס למעברי חציה מוגבהים. כמו כן, טענה הנתבעת כי גובה מעבר החצייה המוגבה הוא 14 סמ' בלבד, כי השיפוע שלו תקין וכי לא קיימת אחריות כלשהי מצידה לנזקי רכב התובע.

שמעתי את ראיות הצדדים, והגעתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו.

בהתחשב בכך שכל נסיבות המקרה גלויות, ברורות, וידועות לתובע, אין מקום להעברת נטל הראיה לכתפי הנתבעת, ונטל הראייה להוכיח כי הנתבעת התרשלה או חרגה מן התקן בצורה כלשהי רובץ לפתחו של התובע.

האסמכתא היחידה שהביא התובע לטענתו בדבר קיומו של תקן, הינה עמוד מתוך אתר אינטרנט, שאיננו אתר מוסמך של רשות כלשהי. בעמוד זה קיימת המלצה לקביעת תקן של פסי האטה בגובה של 10 סמ'. אין בו התייחסות לתקן קיים כלשהו, בוודאי לא בעניין מעברי חציה מוגבהים. מסמך זה, לא זו בלבד שאינו מהווה ראייה קבילה, גם אילו היה קביל אין לו כל משקל, ומשאין בו התייחסות לתקן קיים של מעברי חציה מוגבהים, כלל איננו רלוונטי.

התובע לא הציג תקן כלשהו, אף שאין כל מניעה נראית לעין לעשות כך, ולא הגיש חוו"ד מומחה על מנת לתמוך בטענותיו בעניין קיומו של תקן וסטייה ממנו, או בדבר היות מעצר החצייה מסוכן ולא תקין.

התובע אף לא ביצע מדידה מוסכמת כלשהי, לגבי גובה מעבר החצייה הנדון או בעניין השיפוע שלו. בקובעו את גובה מעבר החצייה, התייחס התובע למדידה של גובה אבן השפה של המדרכה הסמוכה. מסתבר, כי אבן השפה אליה התייחס התובע נמצאת לאחר מעבר החצייה ולא ממש מולו. זאת על אף שגובה אבן השפה מול מעבר החצייה ממש, נמוך יותר באופן משמעותי, כפי שניתן לראות מתמונות שהציגה הנתבעת.

טענתו של התובע כי כאשר פגעה מכוניתו במעבר החצייה, נסע במהירות נמוכה של כ- 15 קמ"ש, הינה עדות יחיד של בעל דין, אשר איננה נתמכת בראייה חיצונית כלשהי, ולא מצאתי נימוק שיצדיק לבסס עליה בלבד קביעת ממצאים עובדתיים.

התובע הפנה לתצלומים אשר צורפו לכתב התביעה בהם ניתן לראות כי הכביש משופשף באזור מעבר החציה הנדון, דבר המעיד לטענתו, כי מעבר החצייה אינו תקין. מהתמונות לא ניתן ללמוד מאום, בעניין הסיבות שגרמו לשפשוף הכביש באותו מקום. יתכן שהשפשופים נגרמו ממכונית נמוכה או חפץ כלשהו אשר נגרר על הכביש. יתר על כן, ניתן לראות באותן תמונות כי השפשופים על הכביש קיימים גם ליד מעבר החצייה, במרחק של מספר מטרים ממנו, ולא רק על מעבר החצייה. דבר המוכיח, דווקא, כי אלו לא נגרמו מסיבה הקשורה עם מעבר החצייה, אלא מסיבה אחרת.

מנגד, הנתבעת העידה את סגן מהנדס העיר, אשר הצהיר ואמר, כי הגובה המקסימלי של מעבר החציה לאורך ציר המרכז שלו, הינו 14 סמ', כי גובה זה תקין ואיננו מסוכן, וכי שיפוע הבליטה הוא בשיעור של כ-10%, שיעור תקין ומתאים לצורך עליה וירידה בטוחה ממעבר החצייה.

נוכח כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי התובע להרים את נטל הראייה ולהוכיח את יסודות תביעתו, ולו במקצת.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 2,500 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום, אחרת יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, י"ט חשון תשע"ד, 23 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: