גורל ואח' נ' ניסנוב

פסק דין

א. מבוא

בפניי תביעת פינוי שהוגשה על ידי התובעים כנגד הנתבע, לפיה עתרו התובעים לפינויו של הנתבע מדירה בת שני חדרים, המצויה בקומה שנייה בבניין ברח' סוקולוב 18 בהרצליה (להלן: "הבניין"), אשר התובעים הינם בעלי הזכויות בו. (להלן: "המושכר").

כפי טענת התובעים בכתב התביעה, ביום 1.10.95, נחתם בין התובעים לנתבע הסכם לפיו הושכר לנתבע המושכר לתקופה שמיום 1.10.95 ועד ליום 30.9.96 (להלן: "הסכם השכירות"). כן נטען כי על פי הסכם השכירות ניתנה בידי הנתבע האופציה לשכור המושכר לשנתיים נוספות.

לטענת התובעים, חרף סיומה של תקופת השכירות על פי הסכם השכירות, לא פינה הנתבע את המושכר וכן לא החזיר החזקה במושכר לידי התובעים. כן לטענתם החל משנת 2000, חדל הנתבע מלשלם דמי השכירות , לרבות דמי השתתפות בהוצאות המים במושכר.

בשל חובותיו הנטענים של הנתבע ואי תשלומן של ההוצאות החלות עליו על פי הסכם השכירות, העולות כפי טענת התובעים כדי סך של 300,000 ₪ לערך, עתרו התובעים לפינויו של הנתבע מהמושכר, בו הוא מחזיק, שלא מכוח הסכם שכירות בר תוקף.

את הגנתו כנגד תביעת הפינוי ביסס הנתבע על כתב התחייבות מיום 10.7.96, אשר צורף על ידו כנספח ב' לכתב הגנתו (להלן: "כתב ההתחייבות").

לטענת הנתבע הוא שכר את המושכר החל משנת 1987, בהתאם להסכם שכירות אשר נחתם בינו לבין מר שלמה גורל ז"ל (להלן: "המנוח"), שהינו הבעלים של מחצית הזכויות בבניין. לטענתו בחודש יולי 1996, פנה אליו המנוח וביקש ליטול ממנו הלוואה בסך 23,500$, והוא מצידו דרש כי להבטחת סכום ההלוואה ימשכן המנוח זכויותיו במושכר. לאחר בדיקה שביצע הודיע המנוח לנתבע כי משכון הזכויות במושכר, משמעותו משכון הזכויות בכלל הבניין, ולפיכך הסכימו הצדדים כי כבטוחה להשבת ההלוואה, יחתום המנוח על כתב ההתחייבות, לפיו אישר המנוח כי במידה ולא ישיב לידי הנתבע ההלוואה עד ליום 10.1.97, יהפוך הנתבע לדייר מוגן במושכר ויחולו עליו דיני הגנת הדייר.

משנפטר המנוח כחודשיים לאחר שנטל את ההלוואה וחתם על כתב ההתחייבות, ומשלא הוחזרו כספי ההלוואה לידי הנתבע, טוען הנתבע כי הפך לדייר מוגן במושכר.

בד בבד עם הגשת התביעה לפינוי הנתבע מהמושכר, הגישו התובעים לבית משפט זה תביעה כספית בת.א. 165495/09, במסגרתה נתבעו דמי שכירות וכן הוצאות נוספות אשר לא שולמו על ידי הנתבע, בגין השימוש במושכר, העולים כדי סך של 237,000 ₪.

בהתאם להחלטת כב' השופטת שושנה אלמגור מיום 16.12.09, אשר ניתנה בבקשת הנתבע לאיחוד הדיון בשתי התביעות שהגישו כנגדו התובעים, נקבע כי שני התיקים יידונו בפניי.

בהתאם להסכמת הצדדים, אשר קיבלה ביטוי בהחלטתי שניתנה בדיון המקדמי מיום 30.12.09, הוסכם שלא לקיים דיון מאוחד בשתי התביעות, ולדון ראשונה בתביעת הפנוי.

כן קבעתי בהחלטתי כי לנוכח הגנתו של הנתבע כפי שהוצגה על ידו במסגרת כתב הגנתו, נטל הראייה מוטל על כתפו להוכיח כי הינו דייר מוגן במושכר.

במסגרת הליך שמיעת הראיות שהתקיים בפניי הוגשו תצהירי העדים ונשמעו העדויות כדלקמן; מטעם הנתבע אשר פתח בהבאת הראיות מטעמו, נשמעה עדותו של עו"ד לאונרדו קיבריק (להלן: עו"ד קיבריק"), כן נשמעה עדותו של מר ישעיהו שרייבר (להלן: "שרייבר") וכן עדותו של הנתבע. מטעם התובעים נשמעה עדותו של מר יאיר פלג (להלן: "יאיר"), וכן עדותה של עו"ד מירב שחר (להלן: "עו"ד שחר").

בהתאם להסדר דיוני, אשר קיבל תוקף של החלטה ביום 1.6.10, הסכימו הצדדים כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט להשוואת כתבי יד, בשאלה האם החתימה המופיעה ע"ג כתב ההתחייבות והנחזית להיות חתימתו של המנוח הינה אכן חתימתו, וזו תבוא במקום חוות הדעת של הצדדים. (ראה בעניין זה בנוסף את ההחלטה שניתנה בפרוטוקול הדיון מיום 28.4.10).

בהחלטתי מיום 1.6.10, הוריתי על מינויה של הגרפולוגית גב' דבורה הראל, לשמש כמומחית מטעם בית המשפט ולהגיש חוות דעתה האם החתימה המיוחסת למנוח ע"ג כתב ההתחייבות הינה אכן חתימתו (להלן: "המומחית").

ביום 1.8.10, הומצאה חוות דעת המומחית לתיק בית המשפט.

בתום שמיעת הראיות, ולאחר שדחיתי בקשתו של הנתבע לבטל את חוות דעתה של המומחית, (עליה אעמוד בהמשך הדברים), הוריתי לצדדים על הגשת סיכומים בכתב.

בהתאם להוראתי, הגישו הצדדים סיכומיהם כדלקמן:

סיכומי הנתבע הוגשו לתיק בית המשפט ביום 21.10.10;