גורין נ' רשות השידור

פסק דין

בתביעה שלפניי מבקש התובע, כי הנתבעת תפצה אותו בגין הטרדה ועגמת הנפש שנגרמה לו, לאחר שזו שלחה לו מכתבי דרישה, אם בעצמה ואם באמצעות עורכי דין מטעמה, לתשלום חובו בגין אגרת טלוויזיה. בכתב התביעה מפרט התובע את התכתובות שניהל עם הנתבעת בעניין זה. בתכתובות אלה הוא הודיע ב-2009 שאין ברשותו טלוויזיה, ולמרות זאת - הנתבעת המשיכה להתעלם מפניותיו.

הנתבעת טוענת, כי קיבלה מאת התובע הודעה ראשונה בעניין אי אחזקת מקלט במכתבו מיום 21/06/09. לדבריה, לאור הודעה זו, ביטלה את חיוב התובע באגרה החל מהמחצית השנייה של 2009. אצל הנתבעת לא התקבלה כל הודעה מטעם התובע במועד מוקדם יותר. מכתבי עורכי הדין שנשלחו לתובע התייחסו לאגרה בגין המחצית הראשונה של 2009. הנתבעת אף פנתה אל התובע טרם הגשת כתב ההגנה והציעה לפטור אותו מתשלום קנסות כלשהם, למעט קרן האגרה בגין המחצית הראשונה של 2009, אולם התובע סירב לכך.

בדיון שהתקיים לפניי שמעתי את הצדדים.

התובע פירט את ההתכתבויות שניהל עם הנתבעת. לשאלת ביהמ"ש האם יש ברשותו הוכחה, כי המכתבים ששלח אל הנתבעת לפני 21/06/09 התקבלו אצלה השיב התובע בשלילה. לדבריו, הוא לא ערך עם הנתבעת בדיקה האם היא קיבלה את המכתבים אם לאו. עוד אמר, כי יש ברשותו הוכחה שמכתבו מיום 21/06/09 נמסר לנתבעת ביום 23/06/09. למרות זאת, הוא העיד, כי הנתבעת שלחה אליו מכתב ביום 28/06/09. התובע סבר, כי מכתב זה נשלח מאחר שהנתבעת לא הספיקה לעדכן ברישומיה את מכתבו.

עוד הוא ציין, כי נשלח אליו מכתב מיום 10/08/09, המתייחס למחצית השנייה של האגרה לשנת 2009. המכתבים האחרים שנשלחו אליו מתייחסים למחצית הראשונה של שנה זו.

התובע אף הציג בדיון התכתבויות שניהל מול מבקר המדינה, הסתדרות הצרכנים והשר הממונה על רשות השידור בעניין זה. התובע הפנה למכתב תשובה של הנתבעת למנכ"ל הסתדרות הצרכנים מיום 02/08/09, ובו היא כותבת, כי לא מצאה את הודעת התובע על כך שהוא לא מחזיק מקלט טלוויזיה.

עוד הוא הסביר, כי בהתאם להוראות החוק, חובה עליו להודיע לנתבעת אך ורק על מכירת מקלט או העברתו לאחר, ולא כשהוא זורק אותה.

נציג הנתבעת הסביר, כי לאחר שזו קיבלה את המכתב מיום 21/06/09, היא עדכנה ברישומיה את העובדה שהתובע לא מחזיק במקלט טלוויזיה. לדבריו, העדכון בוצע במועד מאוחר יותר, ונעשה רטרואקטיבית מתאריך כתיבת המכתב.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים, החלטתי לדחות את התביעה.

מדברי התובע עולה, כי אין באפשרותו להוכיח שהנתבעת קיבלה מכתבים שקדמו למכתבו מיום 21/06/09. לאחר שהנתבעת קיבלה מכתב זה, היא עדכנה ברישומיה, לטענתה, את העובדה שהתובע לא מחזיק במקלט טלוויזיה. יש להניח שאת מכתב הדרישה מיום 28/06/09 - שבעה ימים לאחר מועד שליחת המכתב של התובע - שלחה הנתבעת לפני שעדכנה את רישומיה. למעשה, המכתב היחיד המתייחס לתקופה שלאחר מכתב התובע מיום 21/06/09 הוא המכתב ששלחה הנתבעת לתובע ב-10/08/09. יתר המכתבים מתייחסים לתקופה קודמת, ולפיכך - נשלחו כדין לתובע. אינני סבור, כי יש מקום להורות על תשלום פיצוי לתובע בגין מכתב יחיד זה, מיום 10/08/09.

יש ממש בדברי התובע, כי אין במכתבי הנתבעת ובאי כוחה התייחסות לתוכן המכתבים שהוא שלח אליה. עם זאת, אינני סבור, כי גם בכך יש הצדקה להורות על תשלום פיצוי לתובע.

באשר לטענת התובע, כי אין מקום לחייב אותו בתשלום אגרה כבר מיום 01/01/09, אציין שבימ"ש לתביעות קטנות אינו דן בסעדים הצהרתיים, ולפיכך - אינו מוסמך לקבוע, כי התובע לא החזיק במקלט החל מ-2009. התובע טרם שילם את סכום החוב הנדרש, ומכאן שאין בשלב זה מקום שביהמ"ש ידון בתביעה זו.

סוף דבר, התביעה נדחית. בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתנה והודעה היום א' אדר תש"ע, 15/02/2010 במעמד הנוכחים.

אילן דפדי, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: