גורזאד נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק - דין

1.לפני תביעה להפרשי גמלת סיעוד לתקופה מחודש 5/12 ועד חודש 3/13.

2.בהתאם לכתב ההגנה זכאות התובעת לגמלת סיעוד הינה כדלקמן:

מחודש 1/12 עד 4/12 (כולל) בשיעור 150%.

מחודש 5/12 בשיעור 100% (בהתאם להערכת תלות מיום 21.3.12).

מחודש 4/13 בשיעור 168% (השיעור המכסימלי).

עוד מצוין כי בקשת התובעת להחמרת מצב מיום 22.4.12 נדחתה הואיל והמסמכים אשר הוגשו לנתבע לא העידו על שינוי שעשוי להשפיע על רמת הזכאות של התובעת.

3.בדיון אשר התקיים ביום 2.10.13 טענה בתה של התובעת כי במחלה של אמה אין הטבה אלא רק החמרה ולכן "ההטבה" בתקופה הנדונה אינה סבירה.

הנתבע טען כי מדובר בקביעות מתועדות ומנומקות והשינוי במצב נובע מכך שמצבה של התובעת לא היה סטבילי.

ההכרעה –

4.לאחר שבחנתי את החומר אשר הומצא לעיוני להלן ההכרעה –

בחודש 1/12 נערכה לתובעת הערכת תלות.

התובעת היתה לאחר אשפוז בגין שבר במפרק ירך ימין.

בבדיקה צויין: "להערכתי יתכן שיפור במצבה לאחר תקופת שיקום אחרי השבר".

ביום 21.3.12, בתום הזמניות, נערכה בדיקה נוספת.

נקבע כי יש שיפור בניידות וכי התובעת עצמאית בפעולת הניידות בתמיכת מקל הליכה.

הזכאות נקבעה 100%.

5.הוצג בפני מכתבו של בנה של התובעת מיום 20.4.12 כנגד ההחלטה להפחית את שיעור הזכאות החל מיום 1.5.12.

במכתב מוגדרת התובעת כתשושת נפש, חסרת ישע וכמי שזקוקה להשגחה ותמיכה למשך 24 שעות ביממה.

הנתבע התייחס למכתב כבקשה לבדיקה מחדש וביום 23.4.12 נדחתה הבקשה מהטעם כי המסמכים אשר צורפו לבקשה אינם מעידים על שינוי העשוי להשפיע על הזכאות.