גורה ואח' נ' שרון

פסק דין

תביעה כספית על סך 83,618 ₪, להחזר הלוואה בסך נומינאלי של 70,000 ₪ שנתנו התובעים לנתבעת ביום 29/1/04.

אין מחלוקת שאמנם ניתנה ההלוואה, שמעוגנת בהסכם בכתב, וכי הנתבעת החזירה תשלום ראשון בסך של 1,500 ₪ ע"ח ההלוואה.

טענת הנתבעת היא כי ההלוואה נפרעה בחלקה (מעבר לסך המוסכם של 1,500 ₪) ואילו על יתרת החוב מחלו לה התובעים, בשל יחסיהם המיוחדים של הצדדים ולאות תודה והוקרה על מעשיה בעבורם.

רקע עובדתי

הצדדים התגוררו בשכנות ומכירים שנים רבות. בשלב מסוים עברו התובעים דירה והיחסים בין בעלי הדין התרופפו, אם כי לא נותקו. היחסים התחדשו בשנת 2001 או בשנת 2002.

הצדדים חלוקים באשר לרקע לחידוש היחסים (ראו ס' 4 לכל אחד מתצהירי הצדדים). התובעים מציינים, כי הנתבעת הגיעה לביקור ימים ספורים לאחר שהתחתנה בתם הצעירה, שמחתונתה נעדרה. מאז התהדקו היחסים, הצדדים הפכו לחברים קרובים, וכאילו ניסו להשלים את השנים שאבדו בעת ניתוק היחסים. הנתבעת מציינת כי התובע פנה אליה וביקש את סיועה, לאור מצוקה נפשית קשה שאליה נקלעה התובעת לאחר פיטוריה. הנתבעת לא עבדה באותה עת, בשל תאונת דרכים שעבר בעלה. התובעת והנתבעת נפגשו יום-יום ולעיתים רבות הצטרף גם התובע. הנתבעת ניקתה את ביתם של התובעים, הכינה אוכל והשתתפה לעיתים בארוחת המשפחתיות שהכינה להם. התובע אמר לה, לא-פעם, כי הצילה את התובעת והחזירה אותה לחיים.

אין מחלוקת כי בסוף שנת 2003 ניגשו התובעים והנתבעת, יחדיו, לסניף הבנק של התובעים. התובעים לקחו הלוואה בסך של 70,000 ש"ח, ואת הכספים העבירו במזומן, לנתבעת.

הצדדים חלוקים גם בנוגע למאורעות שקדמו לנטילת ההלוואה.לטענת התובעים, הנתבעת הגיעה לביתם, בכתה בכי תמרורים והודיעה שהיא חושבת לשים קץ לחייה בשל חובות כבדים ולחץ מתהדק של השוק האפור. הנתבעת ציינה, כי היא זקוקה לסכום שבין 50,000 ₪ לבין 70,000 ₪ לפירעון החובות. לבם של התובעים יצא אליה, ואף שמצבם הכלכלי לא היה מזהיר, הם החליטו לסייע בידה ולקחת הלוואה לצורך העניין. גרסת הנתבעת שונה. לפי תצהירה השני, התובעת הגיעה לביתה לאחר מריבה עם התובע, אמרה לה שנמאס לה מחייה האומללים עם התובע וביקשה את סיועה, שתדבר עמו. באותה שיחה סיפרה הנתבעת לתובעת על חובותיה, ואמרה שאם היו לה 70,000 ₪, היא הייתה משתחררת מהלוואות שנטלה בריבית גבוהה. התובעת היא שהציעה מיוזמתה, שהתובעים יקחו הלוואה ויתנו לה את הכסף. הנתבעת לא דיברה כלל עם התובע. התובעת דיברה איתו לאחר מכן והודיעה לנתבעת, טלפונית, שהתובע הסכים לכך בשל כל מה שעשתה למענם.

הנתבעת מודה, כי התחייבה להחזיר לתובעים את ההלוואה בחמש שנים בתשלומים של כ- 1500 ₪ לחודש (ס' 7 לתצהיר התובעת).

כשלושה שבועות לאחר נטילת ההלוואה, בתאריך 29/1/04, חתמה הנתבעת על מסמך המאשר את קבלת ההלוואה כדלקמן: "אני יונה שרון, לוויתי מכרמלה וראובן גורה 70,000 שקל ל- 5 שנים" (נספח ב לתצהיר התובעים).

מוסכם שהנתבעת פרעה תשלום ראשון בסך של 1,500 ₪ באמצעות העברה בנקאית לחשבון הבנק של התובעים.

הנתבעת טוענת, כי בהמשך שילמה סכומים נוספים ע"ח ההלוואה, טענה שמוכחשת על ידי הנתבעים מכל וכל. עוד טוענת הנתבעת כי התובעים ויתרו לה על יתרת ההלוואה. התובעים מכחישים גם טענה זו.

התביעה היא תביעה לתשלום יתרת החוב בגין ההלוואה לפי לוח הסילוקין של הבנק שצורף לכתב התביעה, בסך 83,618 ₪, ובניכוי הסך של 1,500 ש"ח ששולם.

התביעה הוגשה בסד"מ. בבקשת הרשות להתגונן טענה הנתבעת טענת קיזוז בשווי השירותים שסיפקה, לפי הטענה, לתובעים ואולם בגין כך, לא ניתנה רשות להתגונן (החלטת כב' הרשמת ארד מיום 29/1/09).

לגבי שתי הטענות הראשונות – פירעון חלקי ומחילה על יתרת החוב - ניתנה רשות להתגונן, והן העומדות לבירור כאן.

הראיות

לתמיכה בבר"ל הגישה הנתבעת תצהיר (להלן: התצהיר הראשון). בדיון מיום 2/12/08 הודיעה הנתבעת, כי תצהיר זה ישמש גם כתצהיר עדות ראשית מטעמה. לאחר שקיבל על עצמו בא כוחה הנוכחי את הייצוג, ביקשה הנתבעת להתיר צירוף תצהיר עדות ראשית מטעמה (להלן: התצהיר השני) וכן, תצהירים של שלושה עדים נוספים: תצהיריהם של חיים ואסתר מזרחי, לתמיכה בטענה שהתובעת אישרה בפניהם את דבר הויתור על יתרת ההלוואה; ותצהיר הגב' רוחמה נסימי, על מנת לתמוך בטענת הנתבעת ביחס לסיוע הרב שנתנה לתובעים.

על פי הסכמה דיונית בין הצדדים, התרתי הגשת התצהירים הנ"ל.

מטעם התובעים הוגשו תצהיריהם של התובע והתובעת ותצהיר בתם, גב' טורס.