גורגוב נ' נגר

פסק דין

לפניי תביעה כספית על סך של 3,286 שקלים לתשלום נזק ישיר שנגרם לרכב התובע בסך של 1,762 שקלים וכן שכר טרחת שמאי בסך של 524 ש"ח וכן 1000 ש"ח בגין עוגמת נפש, בזבוז זמן וצריכת דלק.

הנתבע הגיש כתב הגנה לקוני ביותר ובמסגרתו טען כי משיחה ובדיקה עם הנהג שלו ששמו איציק ארמי, נאמר לו כי לא ידוע לו על המקרה וכי לא פגע בשום רכב. בניסיון של הנתבע עם התובע להגיע להבנה הובהר כי הנושא יתברר אך ורק בבימ"ש.

התובע צירף לכתב התביעה אישור אי הגשת תביעה, קבלה על תשלום שכר טרחת שמאי, חוות דעת שמאית שתומכת בסכום התביעה וכן חשבונית תיקון מעת המוסך שתואמת את סכום הנזק, כמו כן טופס מידע מעת המשטרה ובנוסף הודאה על תאונת דרכים שנשלחה לחברת הביטוח של התובע. בדיון שנערך היום הציג התובע את כרטיס הביקור של הגברת קרן גליאם כאשר על גב כרטיס הביקור כתוב "זה הרכב שפגע לך במראה ונסע: 3608561 מסוג משאית. שנה טובה."

לאחר שעיינתי בחומר שלפניי ובטענות הצדדים הגעתי למסקנה שדין התביעה לתשלום הנזק הישיר ושכר טרחת השמאי להתקבל ובתוספת הוצאות משפט וכי דין הרכיב של עוגמת נפש להידחות.

התובע אמנם לא הביא לעדות את הגברת קרן גליאם, אולם כידוע, בבית משפט זה אין תחולה לדיני הראיות וניתן לקבל עדויות שהינן מפי השמועה ולייחס להן משקל ראייתי בהתאם לכל מקרה לגופו. על יסוד עדותו של התובע שהייתה אמינה עלי ועל יסוד כרטיס הביקור של הגברת גליאם וכן על יסוד העובדה שהנתבע לא מצא לנכון להביא לעדות את הנהג שנהג במשאית באותו היום על מנת לתמוך בטענה שלפיה הוא לא נסע כלל במקום שבוא ארעה התאונה באותו יום, אני קובע כי די בראיות אלה כדי לשכנע אותי במידה הנדרשת במשפט אזרחי, כי יותר סביר להניח שהמשאית של הנתבע אכן פגעה באותו היום ברכב התובע מאשר שלא כך היו פני הדברים.

למעלה מן הדרוש, יצוין כי הגם שטענה זו לא הועלתה בכתב ההגנה ע"י הנתבע, הרי שיש לראות בנתבע כמי שאחראי בתאונה ולפצות את התובע גם אם הוא לא נהג במשאית באותו היום, וזאת לא רק מן הטעם הפורמאלי שלא הועלתה בכתב ההגנה טענה של היעדר יריבות, אלא גם מכוח האחריות השילוחית של הנתבע לעובד שלו שנהג ברכב באותו יום.

בכל הנוגע לסתירה לכאורה שקיימת בין התאריך שנרשם בכתב התביעה לגבי קרות התאונה יום 4/10/09 לעומת חשבונית התיקון שהינה מיום 30/9/09, הגעתי למסקנה שנפלה כנראה טעות סופר בניסוח התביעה, ולא מדובר בסתירה מהותית. מסקנה זו עולה בפרט נוכח ההודעה על התאונה שבמסגרתה נרשם כי התאנה ארעה ביום ג' 22/9/09, כמו גם עובדה זו עולה מחוות הדעת השמאית שם נרשם כי תאריך האירוע הינו 22/9/09.

שעה שהנתבע לא הביא כל ראייה ממשית כדי לסתור את עלות הנזק, כגון חוות דעת מטעמו, יש לקבל את חוות הדעת מטעם התובע באופן מלא. יש מקום גם לפסוק את שכר טרחת השמאי. לגבי הרכיב של עוגמת נפש, אין לכך מקום בפרט לאור העובדה שהתאונה לא התבצעה בעת שהתובע נמצא ברכב. לפיכך ישלם הנתבע לתובע 2,286 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל ובתוספת הוצאות משפט בסך של 500 ש"ח.

כרטיס הביקור המסומן ת/2 מוחזר בזה לידיו של התובע.

כמו כן ישולמו הוצאות נוספות בסך של 240 ש"ח בגין השליחויות שבוצעו ושבגינן שילם התובע בקשר למסירת התביעה, כעולה מת/1. גם סכום שזה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, אולם זאת מיום 21/4/10 ועד לתשלום בפועל.

גם ת/1 מוחזר לידיו של התובע אשר ימשיך להחזיק במסמכים אלה.

בשולי הדברים יצוין כי חלק במסמכי התביעה צורפה בטעות חוות דעת של השמאי פילס שנתן לתובע חוות דעת שנוגעים למקרה אחר ולמבוטחת אחרת, ולעניין זה גם התייחס כנראה הנתבע בכתב הגנתו.

ניתנה והודעה היום י"ד אב תש"ע, 25/07/2010 במעמד הנוכחים.

יאיר דלוגין, שופט

הוקלד על ידי: ביאנה ריבקין התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: