גורגא נ' אבו אליונס

פסק דין

ב- 11/5/05 רכש התובע מכונית מהנתבע מסוג מיצובישי כריזמה מודל 1998, מיד שנייה.

הצדדים נפגשו בצוהרי יום שישי, בטירת הכרמל, ניגשו למכון בדיקה בחיפה, על פי המלצתו של הנתבע כי זהו המכון שהיה פתוח באותה שעה.

על פי ממצאי הבדיקה נמצאו ברכב ליקויים, כמעט בכל המערכות, אך התובע החליט לרכוש את הרכב, ואף היה מרוצה ממנו במהלך כל השנים עד 13/6/08, אז היה הרכב מעורב בתאונת דרכים, ושמאי החליט על הורדתו מהכביש.

בעת הזו התברר לתובע כי הבעלות הראשונה ברכב, זו שקדמה לנתבע הייתה, עיריית חיפה. בשל עובדה זו קוזז סכום של 6800 ₪, שהם 25% מערך הרכב כפי שקבע אותו השמאי ביוני 2008.

התובע שילם לנתבע עבור הרכב 32,000 ₪. על פי כתב התביעה היה זה אז ערך הרכב על פי מחירון, אם כי בבית המשפט העיד התובע כי המחירון היה גבוה יותר בין 35,000 ₪ עד ל- 36,000 ₪, ועפ"י מחירון ששלח התובע – היה המחיר בזמנו 36,000 ₪.

התובע ואשתו שהייתה נוכחת במעמד רכישת הרכב מעידים, כי הנתבע לא ידע אותם בעניין הבעלות הראשונה שהייתה עיריית חיפה, ואם היו יודעים זאת, לא היו רוכשים את הרכב.

בזיכרון הדברים שנרשם ונחתם ע"י הצדדים, אין אזכור לגבי הבעלות של עיריית חיפה ברכב.

הנתבע טוען כי לא זו בלבד שאמר לתובע כי הרכב היה בבעלות עיריית חיפה, אלא הוסיף פרטים ואף מסר לתובע קלסר מסמכים המצביעים על טיפולים שנעשו לרכב במוסך העירייה, ואף סיפר להם כי מהנדס העיר הוא זה שנסע ברכב.

עוד מוסיף הנתבע בעדותו בבית המשפט פרט שאיננו כתוב בכתב התביעה, והוא מהותי וחשוב, דהיינו, כי הוא מסר לתובע את רישיון הרכב שהיה בידיו ביום מכירת הרכב, ובעלי הרכב הרשום באותו רישיון, הייתה עדיין עיריית חיפה. זאת כיוון שהוא רכש מהעירייה את הרכב חודשיים קודם לכן, וטעם קיבל לידיו ממשרד הרישוי רישיון חדש הנושא את שמו כבעלי הרכב.

לרישיון שנתן התובע היה מצורף טופס העברת הבעלות מהעירייה אליו. בשלב מאוחר יותר כך הוא מעיד העביר לתובע את הרישיון החדש שקיבל ממשרד הרישוי, ואשר נשא את שמו.

במהלך הדיון מצאה אשת התובע בין מסמכיה את צילום רישיון הרכב משנת 2005, וזהו צילום של הרישיון המקורי אותו קיבלה לטענתה מהנתבע ביום העסקה.

רישיון זה נושא את שמו של הנתבע, והוא למעשה כפל רישיון על פיו שולם סכום 32 ₪ בבנק הדואר במערב חיפה ב- 31/3/05, הוא המועד בו הודפס הרישיון, ועל פי הרישום בו הועברה הבעלות אל הנתבע ב- 30/3/05, כלומר כחודש וחצי לפני שמכר הנתבע את הרכב לתובע, וסמוך למועד בו רכש הנתבע את הרכב מעיריית חיפה.

טענתו של הנתבע כי הוא מסר לתובע במעמד עסקת המכירה רישיון רכב שאיננו נושא את שמו כבעלים אלא את עיריית חיפה, הינה שקרית.

הנתבע טוען עוד , כי אין לו, כמוכר רכב, שום מחויבות למכור אותו במחיר מחירון ולקזז הפחתות כאלה ואחרות המופיעות במחירון שהרי מדובר בעסקה ממוכר לקונה מרצון.

טענה זו היא נכונה כשלעצמה, אך גם הנתבע איננו חולק על כך כי הוא היה מחויב להודיע לתובע כי הרכב היה בבעלות עיריית חיפה,כחובתו לנהל מו"מ בתום לב ולאפשר לתובע לממש את רצונו הטוב עפ"י מידע רלוונטי מלא.

הנני דוחה את טענתו כי מסר לתובע מידע בעניין בעלותה של עיריית חיפה ברכב, לאחר שקבעתי כאמור כי הרישיון שמסר לתובע נשא את שמו כבעלים, בניגוד לגרסתו.

בהתחשב גם בעובדה כי בניגוד לגרסת כתב התביעה, קבל התובע הנחה של 4000 ₪ ממחיר המחירון,

הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך 7000 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ממאי 2005 ועד ליום הפירעון, ועוד 500 ₪ הוצאות בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום הפירעון.

ניתן היום, י"ד אייר תש"ע, 28 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.