גורביץ נ' ברנע

החלטה

מנימוקי התגובה של התובע שעולים מכתבי הטענות, וכן נוכח עמדת הנתבע, אני קובע שלבית משפט זה סמכות מקומית.

הדיון יתקיים כעת.

ניתנה והודעה היום י"ז טבת תש"ע, 03/01/2010 במעמד הנוכחים.

אהוד שוורץ, שופט

החלטה

זו תביעה להחזר יתרת חוב בגין הלוואה, שלטענת התובע מסר לנתבע, שהנו בן דודו.

מדובר בהלוואה ללא ריבית, לצורך רכישת מונית, על מנת שהנתבע יוכל להתפרנס.

הנתבע מאשר קבלת ההלוואה. אין מחלוקת לגבי העובדה שחלקה הקטן נפרע בתחילת הדרך במספר תשלומים, וחלקה העיקרי שולם לאחר מכר המונית שרכש הנתבע, וכאשר התמורה הועברה לתובע.

המחלוקת היא לגבי סכום היתרה שנותר, שהוא סכום התביעה. לעניין זה הנתבע טוען שאכן בראשית ההתכתבויות והפניות בין הצדדים אישר את חובו, והמחלוקת הייתה לגבי אופן התשלום, יחד עם זאת מציין שמאוחר יותר התחרט, וסבור שיש לו הגנה שקשורה לעובדה שהמונית נמכרה במחיר נמוך מן המחירון, שהותקן בה איתוראן, וכן שנשא בתשלום המע"מ בקשר למכר הרכב, מה שמביא לחשבון, לפיו לא קיימת יתרת חוב.

ב"כ התובע טוען לדחיית הבקשה, ולאחר הדיון וחקירת הנתבע, מן הטעם של העדר הגנה לגופו, וכן מן הטעם שבזמן אמת ולאור חודשים, הנתבע לא התכחש לחוב, מה שמלמד שמדובר בטענות סרק.

לעניין זה, משיב הנתבע שלמעשה התובע צייר עצמו בתחילת הדרך כמי שיעזור וידאג לנתבע לפרנסה, כבן משפחה, אך בהמשך דרש החוב באגרסיביות, ואף גרם נזק כאמור ומכל מקום זכאי לשנות דעתו ובהתייחס לדיבורים המוקדמים.

לאחר שעיינתי בחומר שבתיק ושמעתי את הצדדים, אני מחליט לדחות א ת הבקשה.

לא ראיתי שבפני הגנה אפשרית, שיש מקום לנהל לגביה המשפט.

לא נסתר שבמשך חודשים ולאחר המכר במחיר הידוע, הנתבע אישר את החוב, לא העלה טענות שקשורות לעניין שווי המכר, שהוא למעשה הטענה הכספית העיקרית. הדבר מחליש ביותר את הטענות בעניין.

בנוסף, לא נסתר שניתנה הלוואה ושהוחזר בסופו של יום רק חלק, כאשר החלק הנותר, שלא הוחזר, הוא בגובה התביעה כאן. בעניין זה הנטל על הנתבע, שטוען לפירעון או להעדר חוב לשכנע.

מבחינה זו הנתבע לא שכנע ולו לכאורה, שגם אם נתייחס לטענה המאוחרת והכבושה בעניין שווי המכר, שהדבר מהווה תריס כנגד התביעה. הלוואה שמקבלים צריך להחזיר. אחד האמצעים להחזיר במקרה דנן, היה באמצעות מכר המונית. לא ראיתי בשום מקום שהצדדים הסכימו, שגם אם המונית תימכר שלא במחיר מחירון, הנזק צריך ליפול על התובע. נהפוך הוא, מי שקנה את המונית ולקח את הסיכונים העסקיים שקשורים לעניין, הוא הנתבע. עניין מכר המונית עלה רק כאופציה אחרונה, ולאחר שהנתבע כשל מלהשיב את החוב בצורה אחרת.

ברי שלתובע אינטרס למכור המונית במחיר מירבי, וכן לא פורט די הצורך מדוע לנתבע לא היה יד ורגל במכירה, ולמה כאמור, ככל שהיה מחיר מופחת, הדבר צריך לחול לחובת התובע ובחינת פירעון חוב, שאינו פירעון בכסף, כפי שצריך להיות.

לגבי עניין המע"מ, הטענה נדחית באשר דרך ההתנהלות לגביו מבחינת התובע, הייתה מקבילה וכפי שצריך להיות לעניין מועד הרכישה ומועד המכירה.

לגבי התקנת איתוראן, הדבר לא נסתר. ככל שהנתבע סבור שזכאי להשבת האיתוראן, או תמורתו, שנקנו מכספו, ואינם חלק מן המונית, זכאי להגיש תביעה נגדית בעניין, אך אין בזכות להגשת תביעה נגדית, לבסס מתן רשות להגן ובנסיבות כאן.

סוף דבר כאמור, הבקשה נדחית, התביעה מתקבלת במלואה ואני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות הדיון בעניין בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ, צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל, וכן באגרת המשפט, צמוד ונושא ריבית כחוק.