גורביץ ואח' נ' סולומון

פסק דין

לפניי תביעה ותביעה שכנגד על רקע פירוק שותפות בין המנוח מר לאון וייס ז"ל (להלן: "המנוח") לבין הגב' רבקה סולומון (להלן: "הנתבעת"). התובעים, ילדיו ויורשיו של המנוח, עותרים לפירוק שיתוף במקרקעין ובמטלטלין וכן עותרים לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 750,000 ש"ח בגין מחצית משווי העסק. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד על סך 319,736 ש"ח להשבת סכומי כסף ששולמו למנוח בגין חלקו ברווחי השותפות עת לא היה כשיר ולא עבד (באופן חלקי או מלא) וכן לתשלום מחצית מחובות השותפות ופיצוי בגין נזק ממוני ולא ממוני שנגרם לה נוכח התנהלות התובעים.

הרקע והעובדות שאינן שנויות במחלוקת

התובעים הינם ילדיו ויורשיו של המנוח אשר ייסד וניהל מאז תחילת שנת 1980 משרד לייעוץ מס ברחוב העצמאות 40 בעיר באר-שבע וזאת במקביל למשרד שייסד וניהל בעיר כפר-סבא בשם וייס ליאון ושות'. המשרד בבאר-שבע קם על רקע סגירת משרד להנהלת חשבונות וייעוץ מס יוסף פרל, שבעליו העביר את תיק לקוחותיו למנוח.

בטרם ייסד המנוח את משרדיו הפרטיים, הוא עבד שנים רבות במס הכנסה והיה בעל רישיון לייעוץ מס וייצוג נישומים.

הנתבעת, מנהלת חשבונות בהכשרתה, הועסקה במשרד יוסף פרל כשכירה ועם פתיחת המשרד ע"י המנוח נכנסה לשותפות לא רשומה עימו כאשר כל אחד מהם זכאי ל-37.5% מרווחי המשרד ומר פרל זכאי ל-25% הנוספים. בהמשך, עם שובו של מר פרל מחו"ל בשנת 1982 וחידוש פעולתו כיועץ מס וכן מתן זכות בחירה ללקוחותיו עם מי להמשיך לעבוד, נותרו המנוח והנתבעת בשותפות כאשר כל אחד מהם זכאי ל-50% מהרווחים.

לא נערך הסכם בכתב בין הצדדים.

נכס מקרקעין בו התנהל המשרד בעיר באר-שבע (ברחוב העצמאות 40 באר שבע) נרכש על-ידי המנוח והנתבעת בחלקים שווים.

עם הידרדרות במצבו הרפואי של המנוח, נתגלעה מחלוקת בין התובעים לבין הנתבעת כאשר כל אחד טען לזכות להיכנס בנעלי המנוח לצורך ניהול המשרד בעיר באר-שבע. הנתבעת הגישה בחודש 2/2006 המרצת פתיחה בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע שעניינה פירוק שיתוף ועריכת חשבונות השותפות (ה"פ 8018/06). במסגרת ההליך האמור ניתנה ביום 20/3/06 החלטת ביניים לפיה מיום 1/1/06 יחולקו רווחי העסק כדלקמן: 70% לנתבעת ו-30% למנוח, מבלי לפגוע בטענות הצדדים לגבי רווחי השותפות בתקופה זו.

המנוח נפטר ביום 16/5/2006.

לאחר פטירת המנוח נמחק ההליך בה"פ 8018/06, לבקשת הנתבעת.

טענות התובעים

לטענת התובעים, המנוח ייסד את המשרד בעיר באר-שבע בזכות כישוריו, השכלתו, ניסיונו וקשריו. עם השנים צבר העסק שם טוב, מוניטין ולקוחות רבים וזאת בזכות המנוח ושמו. לטענתם, כיום ממשיכה הנתבעת להפעיל את העסק בעצמה, תוך שהיא נהנית מהכנסות מכוח ובזכות המוניטין הרב של המנוח והעסק שהקים וגוזלת את פרי מאמצו ועמלו תוך עשיית עושר ולא במשפט על חשבון התובעים ללא כל זכות שבדין.

עוד טוענים התובעים כי עם הידרדרות במצבו של אביהם ביקשה הנתבעת להפוך לבעלת העסק ולהמשיך לבדה בפעילותו וגררה אותם להליכים המשפטיים כשאביהם על ערש דווי. לטענתם, הנתבעת סירבה לחתום על הסכם פשרה שגובש בין הצדדים ועד היום היא עושה שימוש בשם המשרד, ברישיון המנוח וממשיכה לתת שירותים ללקוחות המשרד כשהיא איננה מעבירה לתובעים כל סכום על אף החלטות בית המשפט המחוזי לעניין חלוקת הרווחים. לטענתם, הנתבעת נטלה את כל תיקי הלקוחות והיא עושה לעצמה רווחים על חשבון התובעים תוך התעלמות מזכויותיהם.

עוד טוענים התובעים כי הם זכאים למחצית משווי העסק שבניהול הנתבעת בהתאם לחוו"ד מומחה שהוגשה מטעמם וכן למחצית משווי נכס מקרקעין לגביו טוענים התובעים כי יש להורות על פירוק שיתוף בו בדרך של מכירה ולחלק את התמורה בינם לבין הנתבעת.

בנוסף, עותרים התובעים לדמי שימוש בנכס בו עשתה הנתבעת שימוש בלעדי מחודש פברואר 2006 ועד לנטישתו בחודש יולי 2006 בשיעור של מחצית משווי שכה"ד, היות והנתבעת לא אפשרה לתובעים לעשות שימוש דומה בנכס.

בנוסף, טוענים התובעים כי הם זכאים למחצית משווי המיטלטלין אותם נטלה הנתבעת על דעת עצמה מהנכס ששימש כמשרד.

טענות הנתבעת

לטענת הנתבעת, אין יריבות משפטית בינה לבין התובעים מאחר שטענת המוניטין, במידה ויש בה ממש, הינה אישית ולא עוברת בירושה. המוניטין, במידה והיה, שייך, לשיטתה, למנוח ולא ניתן להעברה לתובעים בהורשה או בכל דרך אחרת.

עוד טוענת הנתבעת כי היא הביאה לשותפות את "הון" הלקוחות השייך לה ולה בלבד והשותפות בינה לבין המנוח התייחסה אך ורק לחלוקה "פירותית" של תגמולים בגין הכנסות השותפות.