גורביץ' נ' פלד ואח'

פסק דין

מונחת לפני תביעה בסך 4,678 ₪ שהוגשה בהליך של תביעות קטנות

רקע

יטלי גורביץ (להלן:"התובע") הינו בעל קטנוע. הגב' נטע לי (להלן:"הנתבעת 1") מחזיקה ברכב מזאדה. מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן:"נתבעת 2") הינה המבטחת של נתבעת 1 בזמן הרלוונטי. ביום 25.01.10 שעה 09.20 לערך נסע התובע ברח' המסגר בת"א מכוון דרום לכוון צפון. ברחוב מקינוס פינת רח המסגר מוצב תמרור עצור. הנתבעת נסעה מכוון רח' מיקונוס ופנה ימינה לרח' המסגר וזאת מבלי לעצור עצירה מוחלטת בקו הצומת. לאחר הפנייה וכתוצאה מעומס התנועה עצרה הנתבעת, התובע ניסה לעצור את הקטנוע שנסע בכוון נסיעת הנתבעת, אך כתוצאה מהגשם שירד באותה העת והאריך את מרחק הבלימה, פגע התובע ברכב הנתבעת מאחור עת שהיה מלפניו. לטענת הנתבעת התובע ניסה לעוקפה ופגע ברכבה.

דיון

לדידי, לאחר ששמעתי את הצדדים, מצאתי לנכון לקבל את התביעה בחלקה כפי שיפורט להלן:

הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1005 – 1004 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי פ"ד כ"א (2) 358, 364).

נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, אשר במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 נקבע:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

התובע הוא בבחינת המוציא מחברו ועליו רובץ הנטל להוכיח טענתו. סבורני כי התובע נשא בנטל זה.

בחקירת התובע ציין כי קיים תמרור עצור מכוון הרחוב שהנתבעת הופיעה ממנו וכי הנתבעת לא עצרה, נכנסה אל הצומת וכתוצאה מעומס התנועה נעצרה וגרמה לתובע לפגוע ברכבה מאחור. עוד מציין התובע בחקירתו כי "מזג האוויר היה גשם שוטף באותו יום אז אפילו אם ניסיתי לעצור לא הצלחתי, זאת התמונה שהייתה לפני התאונה"(פרוטוקול עמ' 1 שורה 15).

מעיון בכתב ההגנה, ומעדות הנתבעת במהלך הדיון לא הוכחשה הטענה כי הנתבעת הגיחה מרחוב שבו הוצב תמרור עצור ולא עצרה. הנתבעת מציינת כי היה גשום וכי היה פקק בדרך. התובע בסיכומיו חוזר על טענתו כי ציפה שהנתבעת תעצור בתמרור עצור ולא כך היה.

תקנות התעבורה, תשכ"א-1961 קובעות:

תמרור ב-37 "עצור":- עצור! תן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה שלפניך.

"מתן זכות קדימה" - אי המשכת הנסיעה או התחלתה כאשר על ידי כך עלול הנוהג ברכב הנדרש לתת זכות קדימה לנוהגים ברכב אחר לאלצם לסטות מקו נסיעתם או לשנות את מהירות נסיעתם;

מהשתלשלות האירועים , כתבי הטענות ועדויות הצדדים עולה כי הנתבעת לא פעלה על פי החוק. עולה כי עת יציאה הנתבעת מדרך בה הוצב תמרור עצור כניסתה אל הצומת ומשם אל הדרך, נראה כי הנתבעת לא נתנה זכות קדימה כנדרש בחוק.

אשם תורם של התובע

תקנה 51 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, קובעת:

51. "לא ינהג אדם רכב אלא במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה, באופן שיקיים בידו את השליטה המוחלטת ברכב".

לשאלות ב"כ הנתבעת השיב הנתבע כדלקמן: (עמ' 2 שורות 10-15).