גור נ' מזרחי

פסק דין

הנתבעת הגישה בקשה לסילוק על הסף של התביעה שבפניי .

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה, החלטתי לקבל את הבקשה, כפי שאפרט להלן.

העובדות בתמצית

1.התובע הגיש תביעה, בה דרש לחייב את הנתבעת בתשלום סכום כספי, שלטענתו מגיע לו בגין נזקים שנגרמו לו עקב מעשיה של הנתבעת.

2.התובע הוא הבעלים של חנות והידועה כתת חלקה 10 בגוש 10034 חלקה 33 . (להלן: "החנות").

3.הנתבעת היא בעלים במשותף , יחד עם התובע בתת חלקה 14 בגוש 10034 חלקה 33.

4.בתביעתו טען התובע כי לשטח החנות הוצמדה חצר, מכח פסק דין של בית המשפט בת.א. 324/83 וכי הקביעה אושרה בע"א 147/84 . (להלן: "החצר").

5. לטענת התובע, בחצר הייתה גדר עשויה מבטון וברזל , ואשר הפרידה בין החצר לעיל, לבין החצר המהווה רכוש משותף של כלל הדיירים בבניין . (להלן:"הגדר").

6.התובע טען כי את זכויותיו כבעלים וכדייר מוגן בחנות אליו הוצמדה החצר, רכש מכח חוזה, שנחתם בינו לבין הבעלים הקודמים וכן בינו לבין הדייר המוגן מר ציון בן מאיר.

7.עוד טען התובע בתביעתו כי מאז שנת 1957, החצר היא בבעלותו הבלעדית של הבעלים והדייר המוגן, וכעת היא לכן בבעלותו הבלעדית.

8.התובע טען בתביעה כי הנתבעת עשתה דין לעצמה, הרסה את הגדר שבחצר, והשליכה את הריסותיה בשטחו של התובע. לכן, נאלץ לפנות את הפסולת על חשבונו, וגם הקים גדר חדשה כדי לשמור על רכושו. בנוסף, וכתוצאה מהצורך בשיקום הגדר, נמנע מהתובע להשכיר את החנות לשוכרים פוטנציאלים.

התובע הוסיף, כי על מנת להקים את הגדר החדשה, הוא נדרש לבקש היתר בנייה מהרשות המקומית, ולשם כך לשלם גם כספים.

לאור כל האמור לעיל, התובע דרש בתביעה לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים בגין נזקיו הנטענים, ושפורטו לעיל.

9.במקביל, הנתבעת ושאר הדיירים בבניין, הגישו כנגד התובע תביעה לסילוק ידו משטח החצר ,במסגרת ת"א 34062-09-12 בבית משפט זה. (להלן: "התביעה המקבילה").

10.בדיון שהתקיים בפניי ביום 31.1.13 הוריתי על עיכוב ההליכים בתביעה שבפניי. זאת, עד למתן הכרעה בשאלת הבעלות והחזקה בשטח החצר שבו הייתה בנויה הגדר, ואשר בו נבנתה גדר חדשה לטענת התובע.

11.ביום 1.10.13 ניתן פסק דין בתביעה המקבילה. התביעה המקבילה התקבלה, וניתן צו לפינוי התובע מהחצר. (להלן: "פסק הדין").

טענות הצדדים בתמצית

12.בבקשתה טענה הנתבעת כי יש לסלק את התביעה בפניי על הסף, זאת לאור קביעותיו של פסק הדין בתביעה המקבילה.

13.מנגד, בתגובתו טען התובע, כי חרף פסק הדין, ולאור זאת כי הדבר היה טעון בירור משפטי, הנתבעת לא יכולה הייתה ליטול דין לעצמה , ולהרוס את הגדר בעצמה בטרם מתן הכרעה ע"י בית המשפט.