גור נ' בנק דיסקונט לישראל בעמ

פסק דין

תובענה הנוגעת לניהול חשבון התובע אצל הנתבע, שהינו מוסד בנקאי.

על פי המתואר בכתב התביעה, בסוף חודש אוגוסט 2013 (28.8.2013) הוטל עיקול על חשבון הבנק של התובע, חשבון בנק המתנהל אצל הנתבע בסניף "טלבנק ישיר". התובע מתאר כי לא נמסרה לו כל הודעה אודות העיקול (עיקול שמקורו בחיוב על פי דו"ח חניה, דו"ח אשר בוטל לימים), ונודע לו על היעדר היכולת לבצע פעולות בערוץ ישיר, כאשר פנה לבצע הפקדת המחאה ביום 2.9.2013.

התובע טוען כי נאלץ לפנות טלפונית לנתבע, ואגב כך בזבז זמן וכסף, וכן כי נגרמה לו עגמת נפש ופגיעה בשמו הטוב עקב היעדר מסירת ההודעה כאמור, כפי שנדרש היה. התובע העריך נזקיו בסך 5,000 ₪.

הנתבע התגונן, וטען כי כל הפעולות אשר בוצעו היו על פי הנהלים אשר קיימים בהקשר זה; לטענת הנתבע, פעל בהתאם להוראות הדין וקיים את צו העיקול על פי הוראות הדין; לטענת הנתבע, ביום 28.8.29013 נתקבל צו עיקול אשר הוטל כדין, ובהתאם לנוהל, נשלחה לתובע הודעה בכתב; עוד מציין הנתבע כי התובע פנה ביום 2.9.2013 לאחר שלא התאפשר לו לבצע פעולה בחשבון, והעיקול בוטל למחרת היום, ולכן לא קרה לו כל נזק;

במסגרת הדיון אשר נתקיים בפני, התברר שהצדדים אינם חלוקים לגבי מספר עובדות (א) לתובע נודע על העיקול ביום 2.9.2013, והעיקול בוטל למחרת היום (ב) בחשבון הבנק הייתה יתרת זכות העולה עשרות מונים על סכום העיקול שהיה פעוט (ג) הנתבע לא הודיע לתובע טלפונית במועד קבלת צו העיקול, אלא נשלחה הודעה כתובה בלבד, באמצעות הדואר.

לאחר בחינת עמדות הצדדים וטענותיהם, ולאחר שקילת הנתונים שאינם שנויים במחלוקת, הגעתי למסקנה כי התובענה מוצדקת, אולם הסכום הנתבע הינו מופרז ולא מידתי.

התובע הינו לקוח של סניף "טלבנק ישיר", שהינו סניף בנק וירטואלי, שאין בו קבלת קהל ואין בו שירות פרונטאלי, ולמעשה צינור הקשר היחידי של התובע עם נציגי הבנק, הינו טלפוני.

היה מתבקש, במקרה זה, כי הנתבע היה מודיע לתובע טלפונית על המגבלה הקיימת בחשבון בעקבות העיקול, או לכל הפחות משהה את תחילת תוקפו של העיקול עד לאחר שהייתה נמסרת הודעה טלפונית שכזאת. חשוב לציין, שאין ולא היה לנתבע ספק כי התובע יכול היה לשאת בתשלום עבור העיקול (שערכו מאות ₪ בודדות), בשים לב ליתרת הזכות הגבוהה יחסית שבחשבון הבנק של התובע (יתרת זכות ניכרת בת 5 ספרות), ולמעשה יכול היה הנתבע לפעול במספר דרכים, ואפילו לפרוע את החיוב המובנה בעיקול, מבלי להסב לתובע כל נזק או אי נוחות.

גם אם פעל הנתבע בהתאם לנהלים הפנימיים הקיימים אצלו, סבורני כי הנתבע לא יצא ידי חובתו, והתרשל באופן הענקת השירות הבנקאי; הבנקאי הזהיר והסביר, בהקשר זה, אמור לאזן בין עיקול בסך 400 ₪ לבעל חשבון אשר מצוי ביתרת זכות גבוהה וניתן למעשה להבטיח את פירעון החיוב שבבסיס העיקול מבלי להגביל הפעילות בחשבון הבנק, או לכל הפחות, בשים לב שמדובר בחשבון בנק אשר בהקשר של הפעלתו הקשר שבין הבנק ללקוח הינו טלפוני בלבד, מן הראוי היה שלפני הגבלת הפעילות בחשבון, תינתן הודעה טלפונית אשר תמנע מהלקוח אי נוחות וטרדה, מבלי לגרוע מהיכולת לקיים את הוראות צו העיקול.

לפיכך סבורני כי הנתבע הפר את החובה המוטלת עליו, וחב בפיצויו של התובע בגין נזקיו. בכל הנוגע לנזקיו, סבורני כי התובע הפריז באופן ניכר בהערכת נזקיו. כל נזקו של הנתבע התבטא בכך כי נגרמה לו אי הנוחות שהייתה כרוכה באותה הפקדה אשר ביצועה נמנע ממנו, דבר שאילץ אותו לפנות לנתבע טלפונית, ונאלץ לבצע הפעולה מחדש, שכן הלכה למעשה, העיקול בוטל למחרת היום. התובע הפליג ותיאר את הפגיעה בשמו הטוב כתוצאה מהעיקול, ואולם שכח כי לא הנתבע הטיל את העיקול, אלא יישם את הוראות העיקול על פי הדין (גם אם יכול היה ליישמן בצורה פוגענית פחות), ולא ניתן לראות בו כמסב נזק בהקשר זה.

אי הנוחות אשר נגרמה לתובע, הינה מינורית, ולא ראיתי בהצדקה לפצותו בהיקפים המוערכים על ידו. מדובר באי נוחות מינורית, אשר נתמשכה יום אחד בלבד, ולפיכך מצאתי לנכון לחייב הנתבע לפצות התובע בסכום של 600 ₪. הסכום כאמור כולל הוצאות ההליך ואגרת המשפט.

הנתבע יפצה התובע בסך 600 ₪, התשלום יבוצע תוך 30 ימים מהיום.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' אדר ב תשע"ד, 09 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: