גור נ' ביתאן

פסק דין

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1.עניינה של התובענה דנן בסכסוך שנים ארוך, כאשר השאלה העומדת לדיון כעת נוגעת לזכותו של התובע, שהקים גדר בגבול משותף עם שכנו, להשבת מחצית שוויה.

2.אין חולק כי התובע בנה את הגדר לפני כשלוש שנים, וכשנתיים לפני הגשת התביעה, חתם על מסמך שכותרתו "הצהרה על קץ סכסוך גבולות בין משקים 22 ו23 במושב בית עוזיאל" (להלן: "ההצהרה") שבו לא נזכרת הדרישה לתשלום מחצית עלות הגדר.

4.התובע טען בכתב התביעה כי בנה את הגדר בתאום עם הנתבע, בעלות של 65,000 ₪ בצירוף מע"מ, ועתר לחיוב הנתבע לשלם מחצית העלות, והעמיד את תביעתו על סכום מופחת של 31,000 ₪, משיקולי אגרה. התובע צירף לכתב התביעה הצעת מחיר לגדר שקיבל ממסגרייה, המתייחס לעלות החומר והעבודה.

5.הנתבע טען בהגנתו כי ההצהרה אינה רומזת על חיוב כלשהו להשתתף בעלות הגדר, וכי מעולם לא הסכים ולא אישר השתתפות בעלות הקמתה. עוד טען הנתבע כי הצעת המחיר שצורפה אינה ריאלית, שכן ניתנה כשנתיים לאחר הקמת הגדר.

6.במהלך הדיון טענו הצדדים וכן בנו של הנתבע, וחזרו על העמדות שפורטו בכתבי הטענות.

7.התובע הסביר כי בהצהרה לא נקבע כי על הנתבעת לשלם השתתפות בעלות הקמת הגדר, שכן "בהתחלה לא חשבתי על זה ולאחר מכן אמרו לי שהוא חייב להשתתף בגדר מבחינת הדין והצדק."

8.בנו של הנתבע טען כי התובע הוא בעליו של מחסן לברזל, וכי הגדר שהוקמה עשויה איסכורית וברזלים, והיא מכערת את חצר המשק שלהם, ונבנתה ללא התייעצות או תיאום עמם. מטעם הנתבע הוגשו תמונות של הגדר בתמיכה לטענה כי הגדר מכערת את חצר ביתם, וכי עמודי הברזל מצויים רק בצד הנתבע של הגדר, בעוד בצדו השני הגדר אסתטית יותר. בן הנתבע הבהיר כי "לא מדובר בגדר בטון יפה. אם היה מדובר בגדר שהיא יפה ושווה באיכות שלה לצדה השני של הגדר היה על מה לדבר."

9.בסיום הדיון ניתנה לשני הצדדים ארכה להגיש תמונות לבית המשפט, לתמיכה בטענותיהם. שני הצדדים הגישו תמונות מטעמם ביום 19.01.14, ועל כן ניתן כעת פסק הדין. הנתבע הגיש העתק מודפס של התמונות שהוצגו לעיוני בטלפון הנייד של בנו במהלך הדיון. התובע הגיש תמונות צבעוניות שבהן נראים חלקים גדולים של הגדר, והוסיף טיעון קצר לפיו הפחים חדשים, מתחת לגדר יש חגורת בטון של 40 ס"מ, וכי תביעתו מתייחסת רק לחלק הגדר שנראה בתמונות, וכי "התמונות שהנתבע הביא לא שייכות לתביעה".

דיון והכרעה

10.לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לקבל בחלקה את התביעה, הכל כפי שיפורט להלן.

11.ברגיל, כאשר נבנית גדר על גבול בין שני שכנים, עלות הקמת הגדר ותחזוקתה מוטלת באופן שווה על שני הצדדים. חובה זו של השתתפות בעלות בניית הגדר שבין החלקות, ממנה נהנים שני בעלי הנכסים הגובלים, נובעת מהוראות סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 הקובע כי מי שקיבל נכס, שירות או טובת הנאה מאחר, חייב להשיב את הזכיה או לשלם את שוויה.

12.מקור נוסף לחיוב כאמור הן הוראות סעיפים 21-22 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, הקובע כי כאשר הוקם מבנה בשטחו של אדם, ללא זכות בדין או הסכם, ואותו אדם לא מבקש לסלקו בתוך 6 חודשים, עליו לשלם למקים את הוצאות ההקמה, או את שווי המבנה בשעה שבחר לקיים את המבנה ולא לדרוש את סילוקו. במקרה דנן, אין חולק כי הנתבע לא דרש מהתובע לסלק את הגדר, ועל כן רואים בו כמי שבחר לקיים את הנכס ולשמר אותו. בנסיבות אלה, חלה עליו החובה לשלם עבור שווי ההנאה ו/או הנכס שקיבל מהתובע, והוא אינו זכאי להשתמש וליהנות ממנו בחינם.

13.שני הצדדים חתמו על ההצהרה על קץ סכסוך הגבולות, והוא מהווה הסכם ביניהם. אין חולק כי בהצהרה זו לא נזכר נושא עלות בניית הגדר, חרף העובדה שהגדר מהווה עניין מרכזי בהסכמה. להלן נוסח החלק הרלבנטי מההצהרה עליו חתמו הצדדים:

"גור סילבר בנה גדר על פי תיאום עם מר חיים ביתאן... שני הצדדים מצהירים בזאת שהגדר תהווה גבול מוסכם וסופי בין שתי הנחלות ולא תהה תביעה מכל צד אצל הרשויות באשר לגבול מוסכם זה."

הלכה היא, כי החוזה הכתוב בין הצדדים ממצה את כל התחייבויותיהם, הצהרותיהם ורצונותיהם, כאמור בע"א 138/56 דוידון נ' חברת בוני חיפה בע"מ פ"ד יא(2) 1474, 1479 [1957].

כאשר חתם התובע על הצהרה, כאשר על פי נוסח כותרת המסמך יש בכך כדי לסיים את הסכסוך ביניהם מבלי להבהיר לנתבע כי תהיה לו טענה לעניין הגדר או הגבול בין החלקות, נתן לנתבע להבין ולהאמין שבכך באו לסופן טענות התובע כלפיו. מנגד, גם הנתבע חתם על המסמך, מבלי לוודא כי אין טענות כספיות – בשונה מטענות פלישה, השגת גבול או מיקום לא נכון של הגבול – בנוגע לאותה גדר.

במצב זה, יש לראות את שני הצדדים כאחראיים להשמטת כל התייחסות מההצהרה, באשר לנושא הכספי הנוגע לעלות הקמת הגדר. על כן, אין בנוסח ההצהרה כדי לאיין את זכותו של התובע להשתתפות בעלות הבנייה.

14.לאחר שמצאתי כי יש לחייב את הנתבע להשתתף בעלות הקמת הגדר, יש לקבוע מהי עלות זו. במקרה דנן לא מצאתי כי יש מקום לחיוב הנתבע בהשתתפות בהוצאות הגדר בכל סכום התביעה. בשיקולי התחשבתי בכל אלה: