גור ואח' נ' אג'מי ואח'

החלטה

לפניי בקשת פסלות שהוגשה על ידי הנתבעים.

התובעים הגישו תביעה כספית נגד הנתבעים, ולבקשתם הוטל צו עיקול זמני על נכסי הנתבעים המצויים בידי מחזיקים שונים ובהם עמותת עזר מציון. הנתבעים הגישו בקשה לביטול העיקול, אשר נדונה ונדחתה על ידי כב' הרשם פוני. על החלטת כב' הרשם פוני הגישו הנתבעים ערעור, אשר תלוי ועומד בפניי. במקביל הועברה לטיפולי גם התובענה העיקרית.

במסגרת הליכי הערעור הגישו הנתבעים את בקשת הפסלות שלפניי. בקשת הפסלות מתבססת על החלטות שונות שניתנו על ידי בתיק הערעור, ועל כן אין מנוס מסקירת החלטות אלו אחת לאחת.

הערעור הוגש ביום 21/10/10. ביום 24/10/10 קבעתי כי התובעים ישיבו לערעור עד 28/11/10 והנתבעים ישיבו לתשובה עד 12/12/10. ביום 28/11/10 טרם השיבו התובעים לערעור ולכן הגישו הנתבעים, בו ביום, בקשה "למתן פסק דין בהעדר תגובה". בו ביום קבעתי כי הנתבעים ימציאו את הבקשה לתובעים בדואר רשום עם אישור מסירה, וכי התובעים ישיבו לבקשה עד 22/12/10. ביום 05/12/10 הגישו התובעים תגובה בגדרה הם טענו כי הנתבעים אמנם המציאו להם את הודעת הערעור, אך לא את ההחלטה הקוצבת להם את המועד להגיב לערעור. לאור זאת קבעתי, למחרת היום, כי מאחר והתובעים לא קיבלו במועד את החלטתי המורה להם להגיב לערעור הרי שהמועד להגשת תגובה לערעור מוארך עד 03/01/11, וכי הנתבעים ישיבו לתשובה עד 13/01/11. באותו היום הגישו הנתבעים "תגובה להודעת המשיבים מיום 05/12/10", בגדרה הם טענו כי בירור במזכירות בית המשפט העלה שההחלטה בדבר קציבת המועד לתשובה לערעור הומצאה גם הומצאה לב"כ התובעים בדואר אלקטרוני עוד ביום 26/10/10. במקביל, הגישו הנתבעים גם בקשה לביטול החלטתי מיום 06/12/10 בדבר הארכת המועד להגשת התשובה לערעור. ביום 12/12/10 הוריתי לתובעים להגיב לבקשה, הם הגיבו לה ביום 14/12/10 והנתבעים השיבו לתשובה ביום 20/12/10. לאחר שהונחו בפניי כל הבקשות והתגובות החלטתי ביום 23/12/10 כי: "החלטתי מיום 06/12/10 נותרת על כנה והצדדים יפעלו לפיה".

חלפו להם ימים ספורים, וביום 03/01/11 הגישו התובעים את תגובתם לערעור וכן בקשה לצירוף ראיות חדשות לתגובה לערעור ולכתב התביעה. כיוון שכך, הוריתי לנתבעים, ביום 04/01/11, להשיב לבקשה לצירוף ראיות חדשות והם אכן הגישו תגובה ביום 10/01/11.

ביני לביני, אירעה תקלה מנהלית המתבטאת בכך שבקשה שהגישו התובעים "למתן צו לעיון במסמכים" הוגשה על ידם תחת מספרו של תיק הערעור, במקום תחת מספרו של תיק התובענה העיקרית, דבר שגרר כמובן תגובה מטעם הנתבעים לפיה לא ניתן לקבל צו עיון במסמכים במסגרת הליך של ערעור.

משבאנו לכאן, תפחו מימדי התיק באורח מדאיג, ועל כל הוריתי למזכירות לפתוח "תיק נייר" במטרה לקל את מלאכת ההכרעה בערעור.

חלפו להם ימים ספורים וחילופי הבקשות והתגובות התחדשו. ביום 17/01/11 הגישו הנתבעים את תגובתם לתשובת התובעים לערעור. התובעים מיהרו והגישו באותו היום בקשה לסלק את תגובת הנתבעים על הסף מאחר והיא הוגשה ללא נטילת רשות. חלפו יומיים והנתבעים הגישו תגובה לתגובה בה הם טענו, בצדק יש לומר, כי בהחלטתי המקורית מראשית הדרך ניתנה להם הזכות להשיב לתשובה לערעור.

ביום 20/01/11 הגישו הנתבעים לכב' נשיאת בית המשפט בקשה "להורות לכב' הרשם פוני להשיב לשאלה האם לכבוד הרשם קיימת איזושהי זיקה ו/או קשר עם מי ממשרד עו"ד ויינרוט ו/או מי מהמשיבים ו/או מי מבאי כוחם". בבקשה זו הזכירו הנתבעים הליך של בוררות שהתקיימה בינם לבין עמותת עזר מציון, ועל כן ראיתי לנכון לציין, בהחלטה מיום 23/01/11, כי רעייתי, ואף אנוכי לעיתים רחוקות, מתנדבים בעמותה זו. בעקבות החלטה זו הוגשה בקשת הפסלות שבפניי, שהועברה לתגובת התובעים בצירוף הוראה למזכירות להפיק, שוב, תיק נייר, אשר לא הופק עד אותה העת. חלפו ימים ספורים וביום 06/02/11 הגישו הנתבעים בקשה לקיצור תקופת התגובה שקצבתי לתובעים. בשל לוח הזמנים הקצר הוריתי לנתבעים, ביום 08/02/11, להמציא את תגובת התובעים לבקשה. הנתבעים לא פעלו כפי שהוריתי, אך כבר ביום 13/02/11 הגישו התובעים את תשובתם לבקשת הפסלות.

ביום 09/03/11 הגישו הנתבעים בקשה לכב' נשיאת בית המשפט בגדרה הם הלינו, בין היתר, על כך שההחלטה בבקשת הפסלות משתהה במשך שלושה שבועות. ביום 16/03/11 קבעתי כי את הבקשה שהוגשה לנשיאה יש להעביר להכרעתה וכי ההחלטה בבקשת הפסלות תינתן בהקדם האפשרי.

בבקשת הפסלות מלינים הנתבעים על החלטות שונות שניתנו על ידי כמפורט לעיל. הם מלינים על כך שהארכתי לתובעים את המועד למתן תשובה לערעור, ועל כך שהוריתי לנתבעים להמציא לתובעים את הבקשה "למתן פסק דין בערעור בהעדר תגובה". הנתבעים גם מלינים על כך שכאשר הם הגישו את בקשתם לכב' הנשיאה להורות לכב' הרשם פוני להשיב אם יש לו קשר עם משרד עו"ד ויינרוט, ראיתי לנכון להסב את תשומת לב הצדדים לקשר המסוים שיש לי עם עמותת עזר מציון. הנתבעים טוענים כי נפל פגם בכך שנתתי את החלטתי למרות שהבקשה הוגשה לכב' הנשיאה ולא אלי. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי מאחר והערעור נסב על כספים של הנתבעים שמוחזקים בעמותת עזר מציון, ולאור החלטתי האמורה, הרי שהעובדה שהערעור טרם הוכרע לגופו מלמדת על "אינטרס סמוי שיש למותב כלפי עמותת עזר מציון ו/או כלפי הצד השני לתיק זה ו/או כלפי מי מבאי כוחו", כלשון הנתבעים.

דין בקשת הפסלות להידחות, כפי שיוסבר להלן.

סעיף 74 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, קובע כי שופט יפסול עצמו מלישב לדין אם: "קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". ההלכה הפסוקה קובעת כי המבחן לעניין זה הינו מבחן אובייקטיבי (ראו – י. מרזל "דיני פסלות שופט" (התשס"ו – 2006) עמ' 103).

כמפורט לעיל, עד כה נתתי בתובענה שלפניי החלטות דיוניות בלבד. לגבי החלטות מסוג זה נפסק כי בדרך כלל אין הן יכולות לשמש בסיס לבקשת פסלות (מרזל בעמ' 175). ההחלטות שניתנו על ידי עד כה לא שיקפו שום עמדה לגופו של עניין. החלטותיי משקפות אך ורק עמדה לפיה יש להעדיף הכרעה בערעור לגוף העניין, על פני הכרעה בערעור על סמך טענות דיוניות כאלו ואחרות שהעלו הנתבעים בדבר מחדלים דיוניים של התובעים.

ה"קשר" הקיים ביני לבין עמותת עזר מציון, גם הוא איננו מצדיק פסלות. עמותת עזר מציון איננה בעל דין בתיק שלפניי. המחלוקת בין עמותת עזר מציון לבין הנתבעים הסתיימה בפשרה, ואין בפי הצדדים טענה כי יש הליך כלשהו שתלוי ועומד בין מי מהצדדים לבין עמותת עזר מציון. הקשר שלי ושל רעייתי לעמותת עזר מציון הינו קשר מוגבל ביותר, אשר בא לידי ביטוי בהתנדבות גריידא. אין לרעייתי או לי שום אינטרס בעמותת עזר מציון ואיננו נושאים בכל תפקיד בעמותה. קשר כזה, אשר אנוכי הצבעתי עליו בפני הצדדים רק על מנת לשמור על שקיפות ראויה, איננו מקים בשום אופן חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים. הנתבעים מלינים על כך שהחלטתי בנוגע לעמותת עזר מציון ניתנה על גבי בקשה שהוגשה לכב' הנשיאה ולא אלי. גם בטענה זו אין ממש, שכן לא התיימרתי בהחלטתי להכריע במקום כב' הנשיאה בבקשה לגופה, אלא רק לציין בפני הצדדים, מטעמי שקיפות גריידא, את הקשר המוגבל שיש לי עם עמותת עזר מציון.

עצם העובדה שטרם ניתנה הכרעה בערעור לגופו גם היא לא מלמדת על משוא פנים, שכן לא חלף זמן רב מאז הוגשה תשובת הנתבעים לתגובת התובעים לערעור, שרק אז היה הערעור בשל להכרעה, ועד שהגישו הנתבעים את בקשת הפסלות, אשר מעצם טיבה מעכבת את ההליכים (ראו – סעיף 77א'(ב) לחוק בתי המשפט).

לנוכח כל האמור הבקשה נדחית, וההחלטה בערעור תינתן בהקדם האפשרי.

ניתנה היום, י"ח אדר ב תשע"א, 24 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: