גור אריה נ' לנגר

פסק דין

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

הנתבעת שכרה מהתובע דירה בהסכם שכירות שאמור היה להסתיים ב- 31/8/13. שכר הדירה עמד על סך של 2400 ₪ לחודש. כמו כן היה על הנתבעת לשאת בתשלומי מיסים חשמל גז וועד בית, החלים על השוכרת.

הנתבעת פינתה את הדירה בסוף חודש יוני, בניגוד לאמור בחוזה השכירות.

התובע טוען כי הנתבעת נותרה חייבת סך של 1600 ₪ בגין שכירות לחודשים יולי ואוגוסט. וזאת לאחר שהנתבעת שילמה באופן חלקי בגין חודשים אלה סך של 1500 ₪ במזומן ו-1700 ₪ בשיק (שחזר והועבר לגביה בלשכת ההוצל"פ).

כמו כן טוען התובע כי הנתבעת נותרה חייבת תשלומים שונים בגין מיסי עיריה, חשמל, מים גז וועד בית בסך של 1531.68 ₪. בגין חיובים אלה צורפו דרישות תשלום החוב ע"י הרשויות השונות.

בנוסף לכך טוען התובע כי הנתבעת הותירה את הבית כשהוא אינו צבוע והוא שילם בגין הצביעה סך של 1180 ₪ וכן סך של 250 ₪ בגין קניית הצבע. התובע צירף קבלה בגין עבודת הצביעה בלבד.

התובע טוען כי הנתבע גרמה לנזקים בתריס ובזכוכית של הויטרינה והוא דורש בגין התיקון סך של 400 ₪.

עוד טוען התובע כי בגין כל החובות הנ"ל הוא הפקיד את שיק הביטחון שנמסר לו בסך 2000 ₪ (אשר אף הוא לא כובד והועבר ללשכת ההוצל"פ לגביה) ועל כן קיזז מגובה החוב הסך הנ"ל. יתרת החוב, לטענת התובע עומדת על סך של 1361.68 ₪.

סה"כ מכלול חובות הנתבעת לתובע כמפורט לעיל וזאת מבלי להתחשב בחוב בגין השיקים שלא כובדו, אשר לצורך פרעונם נפתח תיק הוצל"פ עומד על 2961.68 ש"ח.

הנתבעת לא הגישה כתב הגנה אולם העלתה את טענותיה במהלך הדיון, אליו התייצבה.

הנתבעת טוענת כי התובע דרש ממנה לפנות את הדירה בסוף חודש יוני וכך עשתה. כיוון שכך לא חייבת לתובע תשלומים בגין חודשים אלה.

כמו כן טוענת הנתבעת כי סוכם עם הנתבע שהיא תשלם לו שכר דירה עד 10/7 וכן סוכם כי תשלם סך של 1000 ₪ ע"ח יתרת חובה כלפיו. הנתבעת לטענתה שילמה לתובע סך מזומן של 1700 ₪ לכיסוי חובותיה הן בגין השכירות עד 10/7 והן בגין חובות המיסים.

הנתבעת הודתה כי בנה שבר את החלון בבית והיא לא תיקנה ועל כן חייבת שלאת בתשלום זה.

דיון:

השאלה הינה האם פינתה הנתבעת את הדירה בהתאם לדרישת התובע או שעזבה מרצונה חודשיים לפני סוף מועד השכירות? והאם פרעה הנתבעת את חובותיה במזומן.

אני מקבלת את גרסת התובע ביחס למועד סיום השכירות. עדותו של התובע הייתה אמינה והתבססה על החוזה בין הצדדים.

עדותה של הנתבעת לא הייתה אמינה וגם מחוסרת הגיון. מדוע הסכימה הנתבעת לשלם עבור 10 ימים בחודש יולי, לטענתה, למרות שפינתה את הדירה בסוף חודש יוני כפי שנתבקשה ע"י התובע, כך לגרסתה.

הדעת נותנת כי לו הייתה נדרשת לפנות את הדירה לא הייתה מסכימה לשלם עבור ימים בהם לא התגוררה בה.

יצוין כי הנתבעת לא הציגה כל אסמכתא לטענה כי התובע דרש ממנה כביכול לפנות את הדירה טרם סיום תקופת השכירות ע"פ החוזה.