גופר נ' פישר

פסק דין

זוהי תביעה בגין "גניבת רכוש" ששוויו 30,000 ₪.

התובע הוא גיסו של הנתבע והתגורר עם אשתו (אחותו של הנתבע) וילדיו בבית חמו ברח' ממשית 31 בבאר שבע, וחמו נפטר. כנטען בכתב התביעה הוא העתיק את מקום מגוריו לאחר מות חמו, ופינה חלק ממטלטליו לכתובתו החדשה. הנתבע החליף את מנעולי הדירה והמחסן בחצר הבית ומנע ממנו ומרעייתו לקחת את שארית המטלטלין שבבעלותם. מאחר ומדובר בבן משפחה נמנע מהגשת תלונה במשטרה, פנה לנתבע באמצעות עורך דין, ולא נענה. הנתבע השכיר את הדירה על תכולתה לצד שלישי. התובע מפרט רשימה של מטלטלין וטוען כי שווים 32,800 ₪.

הנתבע בכתב הגנתו טען כי התובע ומשפחתו עברו לבית אחר עוד לפני פטירת אביו.לטענתו מעולם לא קיבל פניה בעניין נשוא התביעה. מדובר בדירה שעמדה ריקה קרוב לשנה ולאחר מכן הושכרה ללא ריהוט או תכולה, למעט ארון בחדר שינה אשר נקנה בכסף מאחותו של הנתבע, היא אשתו של התובע. במחסן, נשארו חפצים זניחים שפרטיהם אינם ידועים והמחסן נשאר כפי שהוא ולא הושכר לאחרים עד היום. במהל השנים נפרץ המחסן ויתכן ונגנבו ממנו חפצים כלשהם. בכל מקרה הנתבע אינו שומר החפצים בדירה. לאחר פטירת האב קיבלה אחותו את תכשיטי האם וחלק מתכולת הבית לפי בקשתה. כמוסכם ביניהם חלק אחר של תכולת הבית הועברה לשני אחים אחרים. הבית עמד ריק ואחותו לקחה כורסת טלוויזיה ומכשיר מיקסר לבקשתה וללא כל התנגדות מצידו. קיים ביניהם סכסוך בדבר תשלומי שכ"ד וארנונה שלא שילמו התובע ואשתו במהלך התקופה שגרו בדירה והוא נמנע מתביעתם על מנת שלא לפרק את המשפחה לחלוטין.

במהלך הדיון הסתבר כי כתב התביעה לוקה במספר אי דיוקים גם לגרסת התובע. הוא עצמו הודה שהחברה רשומה על שם חברה שיש בה שלושה שותפים, לאב שליש, לנתבע שליש ולאח נוסף שליש מתוך פיקציה הקשורה במיסוי. אי דיוק נוסף עלה מחקירתו הנגדית כאשר הודה שעזב את הדירה עם אשתו עוד לפני פטירת האב, הגם שלא הודה בכך במפורש (ראה לעניין זה עמ' 4 לפרוטוקול מיום 13.9.2011 שורות 7 – 9).

לא מקובל עלי הסברו של התובע כי לא נטל את החפצים, הגם שהודה כי היו לו מספר הזדמנויות לעשות כן, מהסיבה שאשתו היתה בדיכאון. גם אם האשה בדיכאון לא היתה כל מניעה לפנות את החפצים. ההסבר היחידי לכך הוא, שהמדובר בחפצים זניחים, שהתובע משיקוליו העדיף להשאירם בדירה.

התובע הודה גם בחקירתו הנגדית כי האמור בסעיף 6 לכתב התביעה איננו מדויק. הסתבר מעדותו כי פנה למשטרה והמשטרה סירבה לקבל את תלונתו בטענה שהמדובר בסכסוך אזרחי.

אין ספק כי התביעה הוגשה בשיהוי רב. התובע אינו ציין תאריכים אולם ברור מחקירתו הנגדית שכבר בסוף שענת 2006 הושכרה יחידת הדיור, אליה התייחס התובע בסעיף 8 לכתב התביעה (ראה לעניין זה עדות התובע בחקירה נגדית בעמ' 5 שורות 23-24 לפרוטוקול). גם שהיו זה אומר דרשני.

כאשר המדובר בעילת תביעה שיש בה משום ייחוס מעשה פלילי לנתבע, רמת ההוכחה הנדרשת גבוהה יותר מרמת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי רגיל. גם אם היה מדובר בנטל הוכחה רגיל, דין התביעה היה להידחות.

על אף שהנתבע לא העיד וכל סיכומיו בעניין זה לא הובאו במסגרת עדות ועל כן יש להתעלם מכל טענותיו העובדתיות שלא הוכחו במסגרת הדיון, אינני מקבלת כמהימנה את גרסת התובע בשל העובדות בהן הודה במסגרת חקירתו הנגדית, הסותרות את האמור בכתב התביעה כפי שציינתי לעיל.

בנוסף ולחילופין, התובע לא הוכיח את שווי פרטי הרכוש הנתבע. התובע גם נמנע מלהביא את אשתו להעיד ואין כל הסבר סביר להימנעות זו. אישתו הינה עדה חיונית שיכולה היתה לתמוך בגרסתו והימנעות מהבאת ראיה חיונית ללא הסבר, נזקף לחובת התובע.

התביעה נדחית.

הואיל והנתבע וויתר על הוצאות (עמ' 6 לפרוטוקול שורה 2), כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ט"ו אלול תשע"א, 14 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: