גופמן נ' פרידמן ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 8/7/10 .

לטענת התובע במועד הנקוב, הוא חנה בחנייה בניצב למדרכה, ביקש לצאת מהחנייה והחל משכך בנסיעה לאחור. לטענת התובע, בעודו נוסע לאחור כאמור, הוא ראה את רכב הנתבע אשר נסע לאחור בכביש הגישה בין החניות וזאת, בכיוון המנוגד לכיוון הנסיעה בכביש האמור ומשכך, עצר. לטענת התובע, בעודו עומד במצב של עצירה , פגע בו רכב הנתבע 1. בנסיבות האמורות, לטענת התובע , האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 1 ומשכך עליו ועל מבטחת רכבו – הנתבעת 2- לשפותו, ביחד ולחוד, בגין הנזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מהתאונה.

לטענת הנתבעים, במועד הנקוב נסע הנתבע 1 לאחור וזאת, על מנת להחנות את רכבו במקום חניה במרכז משמאל. לטענתם, אגב נסיעה לאחור כאמור כאשר הדרך פנויה לחלוטין, נסע התובע לאחור על מנת לצאת מחניה וכלי הרכב התנגשו. בנסיבות האמורות, לטענת הנתבעים, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע ומשכך, יש לדחות את תביעתו.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע והנתבע 1 אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כמו כן, הוצגו בפני תמונות הנזק לרכבו של התובע וכן, תמונות מקום התאונה כפי שצולמו על ידי התובע.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לקבל את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

יחד עם זאת - נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". לענין זה נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 כי:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

דהיינו , דין התביעה להתקבל באם ירים התובע את הנטל המוטל עליו כדי 51%.

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור מעלה כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסת התובע ומשכך, דין תביעתו להתקבל.

כך, עיון בתמונות הנזק לרכבו של התובע מעלה כי הנזק ברכבו הינו נזק מסוג של מעיכה משמעותית באיזור מרכז הדלת השמאלית האחורית וכן, נזק קל של שריטות לכיוון אחור. הנזק האמור יש בו בכדי לתמוך בגרסת התובע ולפיה, הוא היה במצב של עצירה בזמן התאונה שכן, כיוון הנזק מלפנים לאחור – כאשר לפנים קיים נזק משמעותי יותר של מעיכה ומאחור נזק קל של שריטות, יש בו משום תמיכה לכך, שהרכב הפגיעה הינה פועל יוצא מתנועתיות רכב הנתבע 1 מהמעיכה והמשך התנועה של השריטות לכיוון אחור. חיזוק נוסף לכך, ניתן אף למצוא בכך שמגן הטמבון האחורי אף נמשך במקצת כלפי חוץ . זאת אף זאת, עיון בהודעה אשר נשלחה על ידי הנתבעים לבית המשפט ביום 13/2/12 מעלה כי הנתבעים מודים בתנועתיות האמורה ומאשרים כי כיוון הנזק הינו מכיוון חלקו הקדמי של הרכב לכיוון חלקו האחורי . מן האמור נובע כי – כטענת התובע- הפגיעה ארעה בשעה שרכב התובע היה במצב של עצירה ואילו רכבו של הנתבע היה במצב של תנועה.

לאמור יש להוסיף את העובדה שרכב הנתבע היה במצב של תנועה בניגוד לכיוון הנסיעה המותר באופן שחלה עליו חובת זהירות מוגברת בזמן הנסיעה לאחור הואיל ונסע בכיוון המנוגד לכיוון הנצפה של כלי רכב. זאת ועוד, כאמור, הנני סבורה כי התנועה ארעה בשעה שרכב התובע היה במצב של עצירה ומשכך, הנני סבורה כי התובע גילה זהירות עת הבחין ברכב הנתבע- הגם שנסע כאמור- ועצר.

יתרה מכך, מתוך העדויות בפני עולה כי גיסתו של הנתבע 1 היתה במקום האירוע ובאשר לה בתחילה אישר הנתבע 1 כי היא היתה עדה לתאונה ורק משעומת עם השאלה מדוע לא הביאה להעיד בנסיבות אלו- חזר בו מעדותו וטען כי אינו בטוח כי ראתה את התאונה. בנוסף, הנתבע 1 לא הציג בפני בית המשפט תמונות המתעדות את הנזק אשר אירע לרכבו אשר אף בהן יש בכדי לסייע בהתחקות אחר הילך התאונה. בנסיבות בהן, היה באפשרות הנתבע להביא עדה וראיות נוספות על מנת לתמוך בטענתו הרי שמחדלו מהבאת ראיות כאמור, יש בו בכדי להוות חזקה ראייתית הפועלת באופן שלילי על גרסת הנתבעים.

אשר על כן הנני קובעת כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסת התובע , האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 1 ומשכך, כי על הנתבעים ביחד ולחוד מוטלת החובה לשפות את התובע בגין נזקיו הנובעים מהתאונה.

משקבעתי כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים ביחד ולחוד, הרי שעלי לבחון את הנזקים הנטענים על ידי התובע. לענין זה, תמך התובע את נזקיו בסך של 3,422 ₪ - בחוות דעת שמאית המעידה על שומת הנזק וכן בחשבונית מס המעידה על תיקון הנזק בפועל. כן, תמך התובע תשלום שכ"ט לשמאי בסך 550 ₪ בחשבונית מס קבלה. משכך, הנני קובעת כי התובע הרים את הנטל להוכחת הנזקים אשר נגרמו לו.

אשר על כן הנני מקבלת את תביעתו של התובע . הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובע סך של 3,972 ₪ וזאת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (27/10/10 ) ועד למועד התשלום המלא בפועל. כן ישאו הנתבעים בהוצאות התובע בסך של 500 ₪. התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו בנוסף בהפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.