גוף נ' יפרח

פסק דין

1. בפני ערעורו של המערער על החלטתו של כבוד רשם ההוצאה לפועל אשר אוהד, מיום 11.03.13, שניתנה בתיק הוצאה לפועל שמספרו 01-03449-12-2 , בה נדחתה בקשת המערער בטענת "פרעתי".

עיקרי העובדות הצריכות לענייננו:

2. בתאריך 23.02.10 נחתם בין הצדדים הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין לפיו ניתן למערער זכות להמשיך ולהחזיק בנכס עד לתאריך מוסכם בו עליו לפנות את הנכס 30.11.11.

בתאריך 08.01.12 נפתח תיק ההוצאה לפועל על ידי המשיב לצורך גביית 50,000 ₪ עבור הפרת הסכם הפשרה ובגין איחור בפינוי 17,500 ₪.

המערער הגיש בקשה בטענת "פרעתי" בה טען כי הוא קיים את פסק הדין בכך שפינה את הנכס במועד המוסכם.

בתאריך 10.03.13 ניתנה ההחלטה נשוא הערעור דנן בה דחה כבוד הרשם את בקשת ה"פרעתי" שהגיש המערער וקבע כי המערער הפר את הסכם הפשרה משני טעמים: האחד, קבע כי המערער הפר את פסק הדין בכך שלא דאג לפינוי של מר וליד מהנכס במועד עליו הוסכם, השני, איחור של מספר ימים בפינוי הנכס.

לטענת המשיב על פי ההסדר שנחתם בין הצדדים על המערער לפנות גם את היחידה שהחזיק בה וליד , כאשר המשיב טוען כי הוא התחייב לפנות רק את הדירה בה החזיק וכלל לא ידע כי קיימת יחידה נוספת בה גר מר וליד.

טענות המערער:

3. המערער טוען כי כבוד הרשם לא מוסמך לדון בפרשנות הסדר פשרה, וכי טעה כבוד הרשם משלא פעל על פי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, וכי טעה כבוד הרשם כאשר קרא לתוך הסדר הפשרה את מה שלא אמור בו על ידי כך שהקיש מהאמור בהסדר הפשרה, שכן הוספת הגוש החלקה בהסדר הפשרה נועדו לזיהוי מיקום הנכס ולא לקביעת היקפו.

המערער טוען כי התביעה בתיק האזרחי בגינה נחתם הסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין הוגשה רק כנגד המערער, וכי אילו הייתה כוונת המשיב כי המערער ידאג לפינוי של מר וליד מהנכס היה דואג כי עניין זה יצויין בהסדר הפשרה, וכי אין זה סביר שעל המערער יישא באחריות לדאוג לסילוק ידו של אחר מיחידה אחרת שלמערער אין שום קשר אליה.

המערער טוען כי טעה כבוד הרשם שלא נתן דעתו לכך שלפסק הדין לא צורף תשריט המתייחס למימדי הדירה ואף לא הוגש כל מסמך המפרט גוש וחלקה כלשהם להוכחת הטענה כי מדובר באותו גוש וחלקה גם בדירה בה החזיק מר וליד, וגם לא הוצג נסח המלמד שמדובר בדירה שבבעלותו של המשיב.

המערער טוען כי כבוד הרשם טעה כאשר יצא מנקודת הנחה מוטעית כאשר קבע כי בין הצדדים לא הייתה מחלוקת כי הנכס כולל גם את היחידה בה החזיק מר וליד, וכי זוהי ליבה של המחלוקת .

המערער טוען כי טעה כבוד הרשם כאשר הכריע בטענת "פרעתי" ביישום נטל ההוכחה, וכי החובה של המערער בטענת "פרעתי" היא להראות כי קיים את פסק הדין, ולא כפי שקבע כבוד הרשם כאשר הקיש מתוך כך כי חובת המערער להוכיח פרשנות אחרת לפסק הדין, כאשר כבוד הרשם לא היה מוסמך לדון בכך.

המערער טוען כי כאשר עובדה מהותית שהמערער נדרש להוכיחה מצויה בידיעתו המיוחדת של הזוכה , אזי נטל ההוכחה עובר לזוכה.

המערער טוען כי מעולם לא הייתה הגדרה בפסק הדין במפורש או במשתמע כי הנכס כולל את דירת מר וליד , וכי טעה כבוד הרשם כאשר ייחס למערער עצימת עיניים, כאשר לא היה כל סממן כי מדובר בדירתו של המשיב.

תגובת המשיב:

4. המשיב טוען כי קביעת כבוד הרשם לפיה המערער הפר את הסכם הפשרה היא קביעה עובדתית שנעשתה לאחר שכבוד הרשם חקר, התרשם ממהימנות הצדדים ושקל את הנסיבות שהוצגו בפניו, וכי טענות המערער הינן ביחס לקביעות עובדתיות שנעשו על ידי כבוד הרשם.

המשיב טוען כי על המערער היה לפנות לכבוד הרשם ולבקש הבהרה באם סבור הוא כי פסק הדין מצריך הבהרה, וכי המערער לא העלה כל טענה לפיה נדרשת הבהרה על פי סעיף 12, וכי כל שמנסה המערער לעשות הוא ל"תקן" את הסכם הפשרה.

המשיב טוען כי אודות מר וליד , שהינו פולש נוסף שתפס חזקה בנכס, למד המשיב רק כשהגיע לפעול לפינויו של המערער, לאחר שהמערער הפר את הסדר הפשרה ולאחר שתיק ההוצאה לפועל כבר נפתח.