גוסנייבה ואח' נ' בביב ואח'

פסק דין

התובעת שכרה דירה אצל התובע ביחד עם שותפה נוספת. על פי הסכם השכירות שילמה התובעת דמי שכירות בסך 2,050 ₪ לחודש אשר כללו גם את תשלום הארנונה. לדברי התובעת, הנתבע ביקש ממנה לרשום את הדירה על שמה במשרדי הארנונה בעירית ירושלים וזאת משום שהיא היתה זכאית להנחה בארנונה בהיותה סטודנטית ועולה חדשה. הדירה אכן נרשמה במשרדי הארנונה כמוחזקת על ידי הנתבעת. לאחר תקופה קצרה של שכירות הוסכם על הפסקת השכירות ודייר אחר נכנס במקום התובעת וחברתה. למרות הפסקת השכירות הנכס המשיך להיות רשום בארנונה כמוחזק על ידי התובעת והיא נדרשה לשלם ארנונה לעירית ירושלים בגין תקופות בהם לא החזיקה בנכס. לא זו בלבד אלא שלטענת התובעת התברר לה כי הנתבע חילק את הדירה שהיתה לו ל- 2 דירות כאשר הנכס שהושכר לתובעת היה רק חלק מהדירה שנרשמה על שמה בארנונה.

התובעת טוענת כי היא קיבלה דרישות לתשלום ארנונה בגין הדירה רק בשלבים מאוחרים, כיון שהדואר הגיעה לדירה שאותה היא עזבה בהסכמה, אך מיד כאשר קיבלה אותם פנתה לנתבע שהבטיח לשלמם. בפועל הנתבע לא שילם את התשלומים ובסופו של דבר הוטל עיקול על חשבון הבנק של התובעת על ידי הרשות המקומית וגבו ממנה סך של 7,159 ₪. סכום זה וכן סך נוסף בגין הפסד ימי עבודה ועגמת נפש ונסיעות תובעת התובעת מן הנתבע ובסה"כ 12,109 ₪.

הנתבע טוען שהתובעת עזבה את הדירה לפני תום תקופת השכירות. הוא אמנם הסכים שחברתה תעזוב אך לא הסכים שהתובעת תעזוב לכן הוא תובע את דמי השכירות לחצי שנה וכן 5,000 ₪ עגמת נפש ובסה"כ 17,000 ₪. הנתבע הסכים לשלם את הארנונה ואולם רק את הקרן משום שלדבריו התובעת לא פנתה אליו לפני כן כשהתקבלו דרישות התשלום.

בדיון בפני חזרו הצדדים על טענותיהם כאשר הנתבע הודה שהוא השכיר את הדירה מיד לאחר שהתובעת עזבה אותה. לדבריו מדובר בדמי שכירות נמוכים יותר שהוא קיבל מהשוכר החדש, אך לא הומצא הסכם שכירות.

באשר לדרישות התשלום של הארנונה, הצדדים היו חלוקים התובעת טענה שהיא הפנתה אותם לנתבע שאמר שישלמם, לא זו בלבד אלא שהחשבונות של הארנונה הגיעו, לטענת התובעת, לדירה של הנתבע ולא לתובעת שעזבה אותה. הנתבע טען שלא היו פניות אליו לשלם והוא לא קיבל את דרישות התשלום שהגיעו לדירה כי גם הוא לא גר בה.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה שיש לקבל את התביעה ולדחות את התביעה שכנגד. אין ספק שהתובעת לא צריכה לשלם ארנונה עבור תקופה שהיא לא החזיקה בנכס. אין ספק שהארנונה נגבתה ממנה בעיקול שהוטל לכן על הנתבע לשלם את הסכום שנגבה. אין מקום לפיצויים הנוספים הנתבעים במלואם בגין עגמת נפש והוצאות שלא הוכחו ואף נתבעו בסכום מוגזם.

באשר לתביעה הנגדית, כאמור, מתוך העדויות עולה שהדירה הושכרה מיד לשוכר אחר ולא הומצאו נתונים על דמי השכירות לכן אין מקום לזכות את הנתבע בדמי שכירות כפולים הן מהדייר הנוסף והן מהנתבעת. מה עוד שאני מקבל את גירסת הנתבעת לפיה היא עזבה בהסכמה לאחר שהושג שוכר אחר.

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 8,000 ₪ וכן את הוצאות האגרה.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ג תמוז תשע"א, 25 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: