גונדוגדו חסאן נ' מדינת ישראל ואח'

בקשה להמצאת ייפוי כוח חתום ומאושר בהתאם לסעיף 30 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971 (פקודת הראיות) המאשר כי התובע אכן הסמיך את באי כוחו להגיש את התביעה דנן.

התובע, אזרח טורקיה שעבד בישראל, הגיש תביעת נזיקין על סך 148,000 ₪ בגין נזק שנגרם לו, לטענתו, בשל רשלנות הנתבעות שהובילה לאי-חידוש אשרת השהייה שלו בשנת 2001 והמשך למעצרו למשך כארבעה ימים ולהרחקתו מישראל בשנת 2003.

לכתב התביעה לא צורף ייפוי כוח כדין ולא נמסר בו, כנדרש בתקנה 472 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, כי יש בידי עורכי הדין שהגישו את התביעה ייפוי כוח. חסר זה הועלה לראשונה בדיון שהתקיים ב-16/2/11 וניתנה לב"כ התובע הזדמנות לתקנו. ב-21/2/11 הוגש ייפוי כוח בעברית שעל-פי האמור בו נחתם ע"י התובע ב-3/2/07 ואושר ע"י עו"ד מיסיוק. בייפוי הכוח לא נרשם היכן נחתם, אולם אין חולק כי החתימה הייתה מחוץ לגבולות ישראל. כמו כן לא הובהר אם ייפוי הכוח תורגם לתובע בשפתו. כאמור בייפוי הכוח, התובע מייפה את כוחם של עו"ד מיסיוק וגולן אשטון לבצע פעולות משפטיות בשמו בישראל, לרבות הגשת תביעות משפטיות. יודגש כי מדובר בייפוי כוח כללי ואין בו אזכור לתביעה כאן או לאפשרות הגשת תביעת נזיקין.

לאחר הגשת ייפוי הכוח העלו הנתבעות טענות שונות כנגד תוקפו, לרבות בנוגע לשוני בין חתימת התובע על ייפוי הכוח לחתימתו במסמכים אחרים ולצורך באישור החתימה בהתאם לנדרש בסעיף 30 לפקודת הראיות. לבקשות צורפו מספר פסקי דין והחלטות הנוגעים לסיטואציות דומות בהן היה מעורב עו"ד מיסיוק. ב"כ התובע מתנגדים לבקשות וטוענים כי מדובר בעניין פרוצדוראלי. הם מאבחנים את פסקי הדין שהוצגו מן המקרה הנוכחי, ומדגישים כי במקרה הנוכחי הופקד סך של 10,000 ₪ המעיד על כוונותיו של התובע.

בחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים ואני מקבל את הבקשה.

אפתח ואומר כי התובע הוא עובד זר שגורש מישראל, ויש להיזהר מהערמת קשיים לא סבירים שיסכלו את יכולתו לעמוד על זכויותיו. הדעת אינה נוחה אפוא מהתנהלות הנתבעות שבחרו להצביע על חסרונו של ייפוי הכוח בשלב מאוחר ולאחר שכבר הוגשו והוכרעו בקשות שונות לרבות בקשתן להפקדת ערובה. התנהלות זו מאריכה את ההליך, יוצרת הוצאות וגוזלת זמן מבית-המשפט.

עם זאת, התנהלות הנתבעות אינה גורעת מחובתם של באי-כוחו של התובע להציג ייפוי כוח המסמיך אותם להגיש בשמו את התביעה. חובה זו אינה חובה טכנית אלא חובה מהותית שעניינה הגנה על התובע והבטחת זכויותיו. ניהולו של הליך משפטי יש לו השלכות, למשל – אפשרות פסיקת הוצאות כנגד התובע, השתק וויתור על זכויות ועוד, וייפוי כוח מבטיח – לפחות בחלקו – כי הגשת התביעה נעשתה על דעתו של התובע ששקל את החיוב והשלילה שבהגשת התביעה והסמיך את בא-כוחו להגישה. יתרה מכך, ייפוי כוח כדין מבטיח גם את תקינות ההליך ואת זכויות הנתבעים, שכן בהעדרו לא יחייבו ההליכים את התובע ואם יפסיד בדינו יוכל להתנער מתוצאות ההליך בטענה שלא היה על דעתו (ראו השוו, למשל: ת"א 158736/09 קסקין נ' מדינת ישראל [12/4/10]; ת"א 524-03-10 גוצ'ו נ' מ"י (6/12/10]; ת"א 5179-03-10 איבנוב נ' מ"י [26/12/10] – וניתן דעתנו כי החלטות אלו (ואחרות כמותן) עוסקות כולן בעו"ד מיסיוק, בא כוחו של התובע בהליך הנוכחי).

על-פי רוב אין מתעוררות בעיות בתחום זה שכן התובע משתף פעולה עם ההליך וכוונותיו גלויות. אלא שבמקרה הנוכחי אין כל סימן כי התובע ער להליך או מעורב בו ובאי כוחו אף הצהירו, מספר פעמים, כי התובע לא יעיד במשפט וממילא גם לא ימסור תצהיר מטעמו. בנסיבות אלו, ובהתאם לתקנה 472 לתקנות סדר הדין האזרחי, נתבקשו ב"כ התובע להציג ייפוי כוח, אולם נמצא כי ייפוי הכוח שהוצג נחתם מחוץ לגבולות המדינה. במקרה זה חל סעיף 30 לפקודת הראיות, שעניינו "הוכחת תעודות חוץ" הקובע כי:

30. יפוי-כח או כל מסמך אחר שבכתב שנערכו או שהוצאו במקום שמחוץ לשטח שחל עליו משפט מדינת ישראל, מותר בכל משפט או ענין אזרחיים, ובכפוף לכל סייג מוצדק, להוכיחם באישורם של הצדדים שהוציאום, או בהצהרה שבכתב של אחד מעדי האימות, שנמסרו כנחזה בפני אחד מאלה:

(1)נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי, וקויימו בכתב חתום בידו ובחותמתו על גבי המסמך או בנספח אליו;

(2)נוטריון ציבורי, וקויימו בכתב חתום בידו ובחותמתו הנוטריונית ואומתו בכתב בידי נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי ובחותמתו הרשמית על גבי המסמך או בנספח אליו.

אין ספק כי סעיף זה נועד להקל עם התובע ולהוסיף דרכי הוכחה שיהיו פתוחות בפניו גם בחו"ל, אולם שוכנעתי כי בנסיבות העניין אכן יש מקום להוכחתו של ייפוי הכוח באחת הדרכים המנויות בפקודה. טעם הדבר: מדובר בייפוי כוח כללי, שנכתב בעברית שאינה שפתו של התובע, ולא נרשם אם ייפוי הכוח הוסבר לו בשפתו. כאמור לעיל ייפוי הכוח אינו מזכיר את התביעה הנוכחית, ועיון בתביעה מעלה כי בפועל שכר התובע את שירותיו של עו"ד מיסיוק "לשם טיפול במיצוי זכויותיו של התובע בישראל במישור של דיני העבודה ודיני המס, ולשם בחינת האפשרות של הסדרת שובו ארצה לשם עבודה..." (סעיף 11 לכתב התביעה). רק במסגרת "ראיון ראשוני בעניינים אלה ... לראשונה עלה חשש לפגמים בהליכי הרחקתו" ורק ב-17/4/07, כחודשיים לאחר החתימה על ייפוי הכוח, בעקבות פנייתו של עו"ד מיסיוק לרשויות התבררה לתובע חומרת הדברים. אין כל ראיה שלאחר מועד זה פנה עו"ד מיסיוק לתובע, יידע אותו על הגשת ההליך וקיבל הסכמתו.

הנה כי כן, התובע שכר את שירותיו של בא-כוחו לצרכים אחרים, ואף שייפוי הכוח שהוגש הינו כללי ביותר, כלל לא ברור כי התביעה אכן הוגשה על דעת התובע או כי הוא מודע לה. ספק זה מתחדד, כאמור, נוכח הודעת ב"כ התובע כי התובע לא יעיד ולא יגיש תצהיר בתביעה. בהקשר זה נתתי דעתי לעובדה שהופקדה ערובה על סך 10,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעים, אולם לא מצאתי שבכך יש כדי להבטיח כי התביעה היא על דעתו של התובע ולא ברור מי הפקיד את הערובה. מכל מקום, הפקדת הערובה אינה מבטיחה כי ההליך הוא על דעת התובע וכי התובע יהא מושתק בתוצאות ההליך ולא יתנער ממנו.

בשולי הדברים אציין כי כתבי בית-הדין בבקשה הנוכחית נחתמו ע"י עו"ד נעמה לוי, שלא נזכרה בייפוי הכוח (אך מצוינת בכותרת הבקשה כמייצגת יחד עם עו"ד מיסיוק ואחרים).

למען הסדר הטוב אבהיר כי אין בידי בית-המשפט כלים לבדוק את טענות הנתבעות כי החתימה בייפוי הכוח אינה חתימתו של התובע וכי היא שונה מחתימתו במקומות אחרים, ואם רצו הנתבעות להעלות טענות חמורות מסוג זה היה עליהן לתמוך אותן בחוות דעת מתאימות.

סוף דבר: בנסיבות העניין מצאתי כי מתעורר ספק אם הליך המתנהל הוא אכן על דעתו של התובע, ועל כן אני מחייב את באי כוחו להגיש, עד ליום 1/6/11, ייפוי כוח עדכני, ערוך כדין ומאושר בהתאם לאחת הדרכים שנקבעו בסעיף 30 לפקודת הראיות. כמו כן יוגש תצהיר קצר מטעם התובע, בשפתו ובתרגום לעברית, שבו התובע מבהיר כי ההליכים ידועים לו וכי הם מתנהלים על דעתו.

בנסיבות העניין, ובשים לב לאמור בסעיף 5 לעיל, אין צו להוצאות.

תז"פ ליום 10/6/11.

ניתנה היום, כ"ה אדר ב תשע"א, 31 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.