גונדה ואח' נ' דלתה איירלינס

פסק דין

התובעים, הזמינו, כרטיסי טיסה אצל הנתבעת מנתב"ג לסן פרנסיסקו, דרך ניו יורק ליום 12.9.12. התובעים לא שילמו עבור כרטיסי הטיסה הואיל וחשבון המיילג' שלהם חוייב בהתאם.

לאחר שהתובעים "רכשו" את כרטיסי הטיסה, מישהו מידידיהם אמר להם כי כדאי לבדוק האם הם יספיקו, בתוך 95 דקות – שבין יציאה מהמטוס שנחת בניו יורק לעליה לטיסת ההמשך לסן פרנסיסקו – להגיע לטיסה לסן פרנסיסקו.

התובעים טילפנו כמה פעמים למשרד הנתבעת ושם נאמר להם שהם יספיקו.

התובעים לא הספיקו להגיע לשער העלייה לטיסת ההמשך לסן פרנסיסקו וכשהם הגיעו לשם השער כבר היה נעול.

הנתבעת הסדירה לתובעים מקומות בטיסה הבאה לסן פרנסיסקו, אותה טיסה שהתובעים טענו שעל הנתבעת היה לקבוע להם מלכתחילה. התובעים התעכבו בשדה התעופה בניו יורק כשעתיים וחצי בסך הכל.

כשהתובעים נשאלו מדוע הם לא החליפו עוד בישראל את הטיסה לסן פרנסיסקו לטיסה שבסופו של דבר הם טסו בה, תשובתם היתה, כי עבור השינוי היה עלים לשלם לנתבעת 150 דולר בגין כל אחד מהם, סה"כ 300 דולר.

מכאן, שהתובעים עצמם היו מודעים לכך שיתכן והזמן לא יספיק למעבר בין שתי הטיסות בניו יורק והם העדיפו להסתכן ולחסוך 300 דולר.

אולם בסופו של דבר אכן התובעים טסו בטיסה המאוחרת יותר מניו יורק לסן פרנסיסקו מבלי שהם שילמו את הסך של 300 דולר.

התובעים טוענים כי בטיסת ההמשך הם הזמינו מושבים מסוג אקונומי קומפורט וקיבלו מושבים בדרגה נמוכה יותר, אולם הנתבעת פיצתה אותם בשל כך, למרות שכלל 80A/ לתנאי ההובלה האוירית פוטר אותם מפיצוי בגין שינוי בזמן הטיסה או המושבים.

הנתבעת טוענת כי מדובר בזמן קישור מינימאלי – MCT – Minimal Conection Time וכי זמן הקישור המינימאלי נקבע על יד שדה התעופה ולא על ידי חברת התעופה וכי זמן הקישור המינימאלי בשדה התעופה JFK' הוא בן שעה וחצי. וכי על סמך זמן הקישור הזה, נציג הנתבעת בישראל אמר לתובעים כי הם יספיקו להגיע לטיסת ההמשך.

הנתבעת גם טוענת, כי בטיסת התובעים לניו יורק היה נוסע אחד שהספיק להגיע לטיסת ההמשך לסן פרנסיסקו, כך שגם התובעים היו יכולים להספיק. התובעים טוענים, כי כנראה לנוסע זה לא היתה כבודה בבטן המטוס, כך שהוא לא היה צריך להמתין לה ולכן הוא הספיק להגיע לטיסת ההמשך.

הנתבעת מפנה לסעיף 19 לאמנת מונטריאול הקובע, כי מוביל אווירי לא יהיה אחראי לנזק שנגרם בגין איחור טיסה "אם יוכיח שהוא, עובדיו ושליחיו נקטו בכל האמצעים שהיו עשויים להידרש באופן סביר כדי למנוע את הנזק, או שנקיטת באמצעים כאמור הייתה בלתי אפשרית מבחינתו או מבחינתם".

אני סבור שהנבעת צודקת בטענותיה, כי לתובעים לא נגרם כל נזק שהם לא פוצו בגינו וכי היא עמדה בזמן הקישור המינמאלי שנקבע על ידי רשויות שדה התעופה בניו יורק ובכך שקבעה את טיסת ההמשך 95 דקות לאחר הנחיתה של הטיסה מנתב"ג לניו יורק ומכאן שהיא פעלה בתום לב בכך שהיא סיפקה לתובעים כרטיסי טיסה לטיסת ההמשך שהתקיימה כשעתים וחצי מאוחר יותר.

לכן, לתובעים לא מגיע כל פיצוי בגין "המאמץ הבלתי סביר, ביזבוז הזמן, אי הנוחות בטיסת ההמשך... עגמת נפש" שבגינם הם תבעו שהנתבעת תפצה אותם בסך שך 3,000 ₪.

תביעת התובעים נגועה בחוסר תום לב, מאחר והם טסו בסופו של דבר בטיסת ההמשך שבה הם רצו לטוס וזאת מבלי שחוייבו בסך של 300 דולר בגין השינוי ורק מפני שהם איחרו להגיע לטיסת ההמשך, גם אם האיחור לא היה באשמתם.

לפיכך, אני דוחה את התביעה.

בנסיבות הענין איני עושה צו להוצאות.

תוך 15 יום ניתן לבקש מבית המשפט המחוזי להגיש ערעור.

ניתן היום, כ' תמוז תשע"ג, 28 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: