גומייד נ' ועדת השחרורים ואח'

פסק דין

בפנינו עתירה כנגד החלטת ועדת השחרורים (להלן: "הוועדה"), מיום 22.10.13, אשר דחתה את בקשת העותרת לשחרור מוקדם בתנאי התוכנית השיקומית של רש"א.

כללי:

1.העותרת בת 47, מרצה מאסר ראשון למשך 8 חודשים בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה, הפעלת מאסר על תנאי והפסקת עבודות שירות למשך 5 חודשים שהוטלו עליה לאחר שבתאריך 14.12.06 גרמה לתאונת דרכים בה גרמה למותו ילד בן 6 ברשלנות.

2.בתאריך 14.11.12 נגזר דינה של העותרת ל-5 חודשי מאסר בעבודות שירות, פסילה למשך 4 שנים ו-8 חודשי מאסר על תנאי. ביום 30.12.12 נתפסה העותרת כשהיא נוהגת בזמן פסילה.

החלטת הוועדה נושא העתירה:

1.הוועדה ציינה כי לחובת העותרת הרשעות קודמות בעבירות תעבורה וכי המאסר נושא עתירה זו כלל הפעלת מאסר מותנה שהוטל עליה בגין עבירות תעבורה קודמות והינו תוצאה של הפסקת עבודות שירות שהוטלו עליה בגין עבירות דומות.

עוד ציינה הוועדה, כי העבירות דנן בוצעו כחודש לאחר שנגזר דינה בגין עבירות תעבורה שהובילו למותו של ילד.

2.הוועדה קבעה כי לאחר שבחנה את כלל המסמכים, הדו"חות וחוות הדעת של הגורמים המקצועיים שהוצגו לה, ולאחר שנתנה דעתה לתכנית השיקומית, למידע המודיעיני החסוי שהובא לעיונה, לטענות הצדדים ולדברי העותרת, היא הגיעה לכלל מסקנה שהעותרת לא הניחה בסיס בעובדה ובמשפט המצדיק את שחרורה המוקדם.

3.מדו"ח גורמי הטיפול בבית הסוהר, נראה כי העותרת לא ייחסה משמעות לפסילת רישיונה בגין העבירה שהביאה למותו של ילד ולא האמינה כי תישלח למאסר מאחורי סורג ובריח בקשר אליה.

ריבוי העבירות ואופן התייחסותה של העותרת לענישה בגינן, מלמדים כי אין על העותרת מורא הדין ואין לה תובנה לחומרת ומשמעות מעשיה.

4.הוועדה ציינה, כי יתכן ונסיבותיה האישיות של העותרת, ובעיקר הצורך בטיפול בבנה האוטיסט, שיבשו את שיקול דעתה, ואולם אין בכך כדי להצדיק את מעשה העבירה שביצעה ובוודאי שאין בכך כדי להצדיק את שחרורה המוקדם.

5.העותרת לא החלה בטיפול במהלך תקופת מאסרה ואין לאפשר את התחלת הטיפול בתקופת התנאי, גם אם מדובר בתכנית שיקום של רש"א, שאינה חזות הכל. בנוסף, העותרת לא יצאה לחופשות ומשכך לא נבחנה התנהלותה מחוץ לכתלי בית הכלא. כשאלה הן הנסיבות, התכנית שהוכנה לעותרת ע"י רש"א אינה מספקת.

6.לחובת העותרת יש מידע מודיעיני שאינו קל ועל פי התרשמות גורמי הטיפול העותרת היא אסירה דרשנית, שבפיה טענות רבות כנגד התנהלות המערכת, היא נמצאת בקשר מעקבי עם העו"ס, אך זאת לצרכים קונקרטיים ולא טיפוליים.

לאור כל האמור לעיל, נדחתה הבקשה לשחרור מוקדם.

נימוקי העתירה:

החלטת וועדת השחרורים נפלה על העותרת כרעם ביום בהיר שכן מדובר בהחלטה חריגה מאוד, שאינה מתאימה לנתונים ולעובדות, ואינה מוצדקת.

זה מאסרה הראשון של העותרת, שאינה בעלת עבר פלילי, אינה עבריינית ואינה משתמשת בסמים.

העותרת היא אם לשלושה ילדים, בנה הגדול אוטיסט שנמצא במצב קשה, שוהה כחסוי במעון טיפולי וזקוק מאוד לאמו. מאז נאסרה העותרת מצוי הבן במצב קשה ביותר.

העותרת עובדת במטבח במשך כל שעות היום ומגלה מסירות ומשמעת בעבודה. השיבוץ לעבודה במטבח נעשה על פי רמת המסוכנות הנמוכה ולאור התנהגותה החיובית של העותרת.