גולן נ' מאיה

פסק דין

לפניי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים שאירעה ביום 10.7.2012 ברמת אביב.

על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת נסעה בכיוון ישר, כאשר לפתע החל הנתבע לנסוע אחורה, מבלי לתת את הדעת לרכבה שהיה בנתיב. כתוצאה מכך, על פי הנטען, אירעה התאונה.

על פי הנטען בכתב ההגנה, הנתבע ביקש לצאת מחניה שהייתה בניצב לכביש. הוא ביצע פנייה שמאלה לשם יציאה מהחנייה ועצר את רכבו בצד הכביש על מנת לאפשר לרכב התובעת לעבור. בהתאם לנטען, כאשר רכבו נמצא במצב של עצירה מוחלטת פגע רכב התובעת ברכבו מאחור.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, התרשמתי מהעדויות שנשמעו בפניי ובחנתי את תמונות הנזק, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להתקבל; להלן הנימוקים אשר הביאו אותי למסקנה כאמור:

בהתאם להסבריו של הנתבע, ביצוע הפנייה שמאלה התקיים בשני שלבים, מאחר ומדובר היה ברכב גדול. התובע ציין שלאחר ביצוע השלב הראשון, מאחר והוא הבחין ברכב התובעת מתקרב, הוא העריך שעדיף להמתין עד למעבר רכב התובעת ורק לאחר מכן להשלים את הפנייה שמאלה. הנתבע העיד שבעת שרכבו היה במצב של עמידה "יתכן שחלק מהרכב היה עדיין בנתיב הימני" (עמ' 2, ש' 25). השאלה הינה האם רכב הנתבע – שבעת קרות התאונה חלקו האחורי היה בנתיב נסיעתה של התובעת – היה במצב של עמידה, בהתאם לטענתו (אז ניתן היה להסיק שהתובעת היא שאחראית לקרות התאונה) או שהוא היה במצב של נסיעה לאחור (אז המסקנה הינה שהנתבע הוא שאחראי לקרות התאונה).

עדותו של עד התביעה, מר מנשה גולן, מחזקת את עדות התובעת לכך שהתאונה התרחשה כאשר רכב הנתבע היה במצב של נסיעה לאחור ולא במצב עצירה מוחלטת.

לו נכונה גרסת הנתבע, לפיה חלקו האחורי של רכבו היה בנתיב הנסיעה של התובעת במצב של עמידה, אמור היה הנזק לרכב התובעת להימצא בחלקו הקדמי של רכבה, בחזית הרכב (בצד שמאל). עיון בתמונות הרכבים המעורבים בתאונה (ת/6, נ/2) מעלה בבירור שמוקד הנזק ברכב התובעת הינו בצד שמאל של הרכב ולא בחזית הרכב, כאשר מדובר בנזק המשקף מעיכה משמעותית, בכנף האחורית. נזק כאמור תואם את גרסת התובעת, לפיה רכבה ניזוק בעת שרכב הנתבע נסע לאחור. אין מדובר רק ב – "שפשוף" בצדו האחורי של רכב התובעת, כפי שטען הנתבע.

שני הצדדים תמכו את עמדותיהם בטפסי דיווח שמסרו לחברות הביטוח; הודעת התובעת לחברת הביטוח נמסרה ביום 11.07.12, בסמוך למועד התאונה. הודעת הנתבע לחברת הביטוח נמסרה ביום 09.09.12, מועד מאוחר מאוד ביחס למועד קרות התאונה. דיווח התובעת, שנמסר לחברת הביטוח בסמוך למועד התאונה, מהווה אף הוא אינדיקציה לכך שגרסת התובעת היא הגרסה המשקפת את נסיבות קרות התאונה. כאמור, גרסת התובעת אף עולה בקנה אחד עם תמונות הנזק.

שיעור הנזק: שיעור הנזק הישיר, כאמור בסעיפים 6(1) – 6(3) לכתב התביעה, לא נסתר. התובעת זכאית לפיצוי בשיעור הנזק הישיר; איני מאשר את הפיצוי הנתבע בסעיף 6(4) לכתב התביעה, וזאת בהיעדר הוכחה.

על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת בתוך 30 יום מהיום סך של 21,826 ₪, בצירוף אגרת משפט ע"ס 220 ₪ (בהתאם לשיעור היחסי של הסכום שנפסק), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, בצירוף הוצאות משפט ע"ס 400 ₪ (במסגרת קביעת שיעור ההוצאות הבאתי בחשבון את העובדה שמדובר בדיון שני כאשר לדיון הראשון לא התייצב עד התביעה).

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי – בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.

ניתן היום, י"ג כסלו תשע"ד, 16 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: