גולן נ' לוי

פסק דין

תביעה זו עניינה העוול שלטענת התובע נגרם לו לאחר שהנתבעת הגישה נגדו תלונה במשטרה. סכום התביעה עומד על 30,000 ₪.

בתמצית, עניין לנו בצדדים שהם שכנים בבית משותף. בין השכנים, כולם או חלקם, קיים סכסוך הנדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב סביב השימוש שעושה התובעת עם רכבה במקום חנייה מסוים בבניין. לאחר שנגרמו לתובעת נזקים למכוניתה, החליטה להציב מצלמות אבטחה על עמודי הבניין הצופים על רכבה וכן בכניסה לדירתה. בתאריך 12.1.10 או בסמוך לכך, לאחר ששבה התובעת לביתה, גילתה כי אחת המצלמות הצופה על מכוניתה ומצלמת אותה, פורקה. בעקבות האמור הגישה תלונה במשטרה. התובע ושכן נוסף זומנו לחקירה. בסיומה של החקירה, וביום 29.12.10, הודיעה המשטרה לתובע כי התיק נסגר מאחר שלא נמצאו ראיות מספיקות להעמדתו לדין. כן הוסיפה המשטרה כי סגירת התיק מנימוק זה אינה מותירה רישום במרשם הפלילי, אך נותר רישום ברישומיה הפנימיים המנוהלים לצרכיה (ראו הודעה מיום 29.12.10 המצורפת לכתב התביעה).

לטענת התובע נגרם לו נזק אישי ותדמיתו נפגעה, מאחר שכל השכנים מעודכנים באופן קבוע על ידי הנתבעת אודות ההתרחשויות בבניין. הוא מוסיף כי נגרם לו עוול מעצם ההזמנה לחקירה, כשבסופו של דבר הוכח כי היה זה על לא עוול בכפו. כמו כן, הפסיד שעות עבודה ומאחר שכעת יש רישום משטרתי אודות התלונה, יש לו קושי במציאת עבודה והוא אינו עובד.

הנתבעת טוענת כי המדובר בתלונה לגיטימית למשטרה בעקבות חשדות לגרימת נזק למצלמת האבטחה. היא מדגישה כי החקירה הסתיימה והתיק נסגר במחוסר ראיות, נימוק שממילא אינו מותיר רישום פלילי. לפיכך נטען כי אין בסיס לטענותיו של התובע לפיהן נאלץ להפסיק עבודתו בשל הגשת התלונה. עוד היא מצרפת לכתב הגנתה מסמכים שונים, חלקם קשור להליך משפטי זה, עליהם העיר התובע הערות שיש בהן לעשותה מטרה ללעג ולבוז, ושאותם תלה בלוח המודעות של הבניין.

במועד הדיון התייצבו הצדדים וכן עד מטעם התובע, שכן אחר בבניין.

לאחר ששמעתי באריכות רבה את דברי הצדדים וכן עיינתי היטב בכתב הטענות ובמוצגים אותם הגישו במהלך הדיון, מצאתי כי דין התביעה להדחות.

אין ספק כי בין הצדדים שוררת מערכת יחסים עכורה המקבלת ביטוי בהליכים המשפטיים ובתלונות שהוגשו במשטרה. הגשת תלונה במשטרה על ידי הנתבעת, בנסיבות בהן הוגשה, הינה פעולה לגיטימית של אזרח הסבור כי רכושו נפגע, כשחקירת המשטרה הנפתחת בעקבותיה הינה הכרח במדינה מתוקנת. יש להדגיש כי אף אם בתחילה נסגר תיק החקירה נגד התובע מחוסר ראיות – שגם בנימוק זה אין משום רישום פלילי (ראו סעיף 2 לחוק המרשם הפלילי ותקנות השבים, תשמ"א – 1981), הרי שבסופו של דבר, קיבל התובע בתאריך 28.6.11 הודעה נוספת מהמשטרה (כפי הנראה בעקבות פנייתו אליה), כי התיק נגדו נסגר מאחר ש"לא נמצאה אשמה פלילית במעשייך" (ת/1). משמעות הדבר כי הרישום יבוטל גם מהרישומים הפנימיים של המשטרה (המנוהלים על ידה מכוח סעיף 1(ג) לחוק האמור). ולמעשה אין רישום כלשהוא.

התובע ציין בחקירתו כי עבד כנהג מונית עד לחודש מרץ 2011, אך ביקש לעשות הסבה ולעבוד כנהג אוטובוס, ונדרש לשם כך לאישור כי אין בידיו רישום פלילי. לטענתו, מאחר שסיבת סגירת תיק החקירה שונתה רק בחודש יוני 2011, הרי שבשלושת החודשים הללו לא יכול היה לעבוד כנהג אוטובוס. עם זאת, העיד כי יכול היה להמשיך ולהתפרנס מעבודתו כנהג מונית, אך חפץ לשנות עיסוק (פרוטוקול בעמ' 2 שו' 17-20). הנה כי כן, לא הוכח כי דווקא התלונה או הנימוק לסגירת התיק, יהא נימוק כזה או אחר, הם אשר גרמו לתובע להפסיק לעבוד בחודש מרץ 2011. ניכר כי היה זה מטעמיו הוא. כן לא הוכח כי נימוק הסגירה המקורי היה בו כדי לפגוע באפשרותו של התובע לעבוד כנהג אוטובוס.

אציין כי הצדדים הכבירו במוצגים שנועדו לברר האם התובע פגע במצלמת האבטחה, אם לאו. האם הנתבעת היא זו אשר הסירה את המצלמה באמצעות טכנאי מטעמה, אם לאו (ת/2, ת/5-6). כל המוצגים והטענות בהקשר זה אינם עניין לבית משפט זה הבוחן אך את השאלה האם הגשת התלונה, שבדיעבד נסגרה בנימוק בו נסגרה, גרמה לתובע את הנזק הנטען. יש להשיב על כך בשלילה. בהקשר זה ראיתי להוסיף כי גם התובע לא טמן ידו בצלחת, והוצגו לפני מכתבים שונים עליהם צירף בכתב ידו ביטויים שאינם ראויים (ראו נספחים לכתב ההגנה וכן נ/1-3).

אשר על כן, התביעה נדחית.

לפנים משורת הדין ועל מנת לתרום ולו במעט ליחסי שכנות טובה יותר, אינני עושה צו להוצאות.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ו' אלול תשע"א, 05 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.