גולן נ' דריי ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 21.08.13.

2. לטענת התובעת, בתאריך האמור, פנתה שמאלה אל רחוב חד סיטרי. או אז, הבחינה ברכב הנתבע 1, אשר החל לנסוע לאחור, בחוסר זהירות עד שפגע ברכבה. כתוצאה מן הפגיעה, נגרמו לתובעת הנזקים המפורטים בחוות דעת שמאי. כן תבעה התובעת שכ"ט שמאי בסך של 650 ש"ח.

3. הנתבע 1 הגיש כתב הגנה ובו טען כי במועד התאונה, יצא מחניה לאחור, וכאשר החל לנסוע קדימה, הגיח רכב התובעת מאחוריו ופגע ברכבו. מכאן, לטענת הנתבע, התאונה אירעה בשל רשלנותה של התובעת.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העידה התובעת וחזרה על גרסתה לפיה הנתבע ניסה לצאת מן הרחוב החד סטרי בנסיעה לאחור וכך פגע ברכבה. עוד הוסיפה, כי אשר ראתה אותו מתחיל לנסוע לאחור, לעברה, האטה בנסיעתה וצפרה בצופר הרכב. עוד מסרה התובעת בעדותה, כי לאחר התאונה הנתבע 1 יצא מן הרכב, התנצל וציין שהוא יודע שהינו אשם בקרות התאונה. התובעת הציגה בפני תמונות של הרחוב בו אירעה התאונה ושל נזקי רכבה.

5. הנתבע 1 העיד גם הוא בפני, ומסר כי עמד עם רכבו באלכסון ביחס למדרכה, כאשר חלקו הקדמי של הרכב קרוב יותר אל שפת המדרכה וחלקו האחורי בולט לכיוון הכביש, נסע מעט לאחור כדי לצאת מן החניה, וכאשר החל לנסוע לפנים שמע חבטה מאחור. הנתבע טען כי לא הבחין ברכב התובעת קודם לקרות התאונה.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתה של התובעת ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעים בהוצאות התובעת, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותה של התובעת והיא מהימנה עלי. התובעת חזרה בעקביות על גרסתה והיא קוהרנטית ומתיישבת עם הודעתה לחברת הביטוח ועם תמונות הרחוב.

גם עדותו של הנתבע 1, אשר מאשר כי נסע לאחור וכי כלל לא ראה את רכבה של התובעת עובר לתאונה, מחזקת את גרסת התובעת.

שנית, תמונות הנזק מתיישבות עם גרסת התובעת לפיה התאונה ארעה באופן שתיארה, קרי, פגיעה בחזית שמאל ברכבה של התובעת.

לפיכך, הוכח בפני, כי התאונה אירעה עת נסע הנתבע 1 לאחור, עד שפגע ברכב התובעת. סבורני, כי היה על הנתבע 1 להבחין באמצעות המראה ברכב התובעת הנמצא מאחוריו ולנקוט בכל האמצעים הדרושים ע"מ שלא לפגוע בו ואין בידי לקבל את הטענה לפיה הבחין ברכב לראשונה בעת קרות התאונה.

באשר לנזק שנתבע בגין עוגמת נפש מצאתי מקום להתערב בו ולהפחיתו משבתביעות קטנות עסקינן.

7. סוף דבר, התביעה מתקבלת. הנני מורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 3200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 25.12.13, ועד לביצוע התשלום בפועל.

נתבע ישא בהוצאות משפט בסך 500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ד, 29 מאי 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: