גולן נ' גבאי ואח'

החלטה

פתח דבר

העניין שבפניי, בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות והתנגדות לביצוע תובענה על סכום קצוב, לפי הוראות סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל.

עובדות והליכים רלוונטיים

המשיב/התובע הגיש כנגד מבקשים/הנתבעים, בלשכת ההוצאה לפועל, תביעה כספית על סכום קצוב, בה טען כי, מכוח מסמך "הזמנת שירותי תיווך", חייבים לו האחרונים דמי תיווך בסך של 29,696 ₪, שלא שולמו לו, לאחר חתימת הנתבעים על זיכרון דברים עם צד ג', למכירת דירה שבבעלותם, כאשר התובע היה הגורם להתקשרות בין הנתבעים לצד השלישי.

לטענת התובע, פניותיו לנתבעים לתשלום החוב לא צלחו.

בבקשתם להארכת מועד טענו המבקשים כי כתב התביעה מעולם לא הומצא למבקשת 2, או לכתובת מגוריה, כאשר הכתובת שצוינה בכתב התביעה אינה כתובתה של המבקשת 2. באשר למבקש 1, נטען כי נודע לו אודות הגשת התביעה, רק עת הוטל עיקול על רכבו, כאשר לאחר בירור שערך, עולה כי אשתו קיבלה את האזהרה בתיק ההוצאה לפועל, אך לא העבירה את כתב התביעה לידיו, לאור מערכת היחסים העכורה ביניהם.

לגופם של דברים, התנגדו המבקשים לביצוע התביעה וטענו כי, בהתאם לסעיף 6 למסמך התיווך, הזמנת שירותי התיווך הינה ללא בלעדיות.

הוסיפו המבקשים וטענו כי, הגם שצד ג' חתם על זיכרון הדברים הנ"ל, אלא התנה חתימת הסכם המכר בקבלת אישור עורך דינו לעסקה, וכן קבלת אישורים בדבר אופציה לבניה במקרקעין עליהם ממוקמת הדירה.

עוד טענו המבקשים כי, בסופו של יום לא נחתם הסכם מכר בין הנתבעים לצד ג' הנ"ל, כאשר עסקת המכירה נשוא זיכרון הדברים, לא יצאה אל הפועל.

לטענת המבקשים, בסופו של יום, נמכרה הדירה לרוכשים אחרים, מבלי שהמבקשים נזקקו לשירותי התיווך של התובע.

דיון ומסקנות

ביום 28.10.13 התקיים דיון בבקשה, בו נחקר המבקש 1, והצדדים סיכמו את טענותיהם.

תחילה אציין כי לא נסתרה טענתה של המבקשת 2 בתצהירה, כי אינה מתגוררת בכתובת המצוינת על גבי כתב התביעה, כאשר המשיב בחר לא לחקור את המבקשת 2 על תצהירה בעניין זה.

יחד עם זאת, מחקירתו של המבקש 1, אישר האחרון כי הינו חתום על אישורי המסירה מיום 05.07.12 (ת/1 ו- ת/2), כאשר בהתאם לאישורים אלו, הומצאו הן למבקש 1 והן למבקשת 2, באמצעות בנה, כתב התביעה נשוא הליך זה, בצירוף האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל. המבקשים אף לא ניסו לסתור תוכנם של אישורים אלו, משלא ביקשו לחקור את המוסר שאישר כי ביקר בכתובת המבקש ומסר את המסמכים הנ"ל.

משלא עשו כן, יש לראות כי המסירה של כתב התביעה והאזהרה בוצעה למבקשים כדין, ביום 05.07.12, ובשל כך, אין מחלוקת כי ההתנגדות הוגשה באיחור.

בשאלת הארכת המועד נכתב רבות ועל אף שאין מחלוקת כי ההתנגדות הוגשה לאחר המועד הקבוע בדין, ואין להקל ראש בזכויות המשיב בנדון, על בית המשפט ליתן דעתו לזכותו של צד לבוא בשערי בית המשפט, זכות שהוכרה כזכות יסוד, ובמידת הצורך לפצות את המשיבה בהוצאות בגין מחדליהם הדיוניים של המבקשים. לעניין האיזון הראוי בין האינטרסים של הצדדים בכל הנוגע לבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות נפסק, כי:

"המשיבה לא זכתה בפסק דין לאחר התדיינות בבית המשפט. המדובר בהליך של ביצוע שטר שהינו בבחינת פסק דין על תנאי, כאשר התנגדות הינה ההזדמנות הראשונה של החייב להציג את הגנתו כנגד ביצוע השטר, ולפיכך, בדומה לשיקולים בעת ביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, יש לתת משקל רב יותר לזכות הגישה לערכאות של בעל הדין (ולבחון את סיכויי הגנתו) ופחות לאינטרס הזוכה בסופיות הדיון" (הדגשה במקור) (ער (קריות) 23-07 אחים רחמני בע"מ ואח' נ' טמבור בע"מ. (פורסם בנבו).

בנוסף, יש מקום ליתן עדיפות לדיון המהותי על פני הפרוצדורה:

" בדחייתה של תובענה מטעמים שבסדר הדין, אשר אינם יורדים לגופה של העילה המשפטית הנטענת בה, יש כדי לגרום לפגיעה קשה בזכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד. החלטה שיש בה כדי לשלול את מימושה של זכות יסוד זו שקולה מבחינת תוצאתה האופרטיבית לשלילת הזכות המהותית שמכוחה מבקש אדם סעד מבית-המשפט, וזאת אף בלי להיזקק לבחינת העילה הנטענת לגופה. תוצאה זו קשה היא, ויש בה, במידה רבה, כדי לסכל את תכליתו הבסיסית ביותר של ההליך השיפוטי להכריע בסכסוכים בהתאם לזכויותיהם המהותיות של בעלי-הדין ולהביא לאכיפת שלטון החוק.