גולזרי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפנינו תביעה כנגד החלטת הנתבע מיום 5.6.2012. על פי ההחלטה תביעת התובעת לקצבת זקנה אושרה החל מ-1.3.2005 בשל איחור בהגשתה, לפי סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").

2.התובעת ילידת 3.2.1934, נשואה, הייתה במהלך כל חייה עקרת בית. התובעת מקבלת קצבת סיעוד מהנתבע החל משנת 1999. לפי כתב התביעה התובעת ובעלה, מר יהושע גולזרי (להלן: "הבעל"), סברו כל השנים שקצבת הזקנה עבור התובעת משתלמת להם, במיוחד עת נקבעה זכאותה לגמלת סיעוד החל מגיל 65.

להפתעתם קיבלה התובעת הודעה מטעם הנתבע מיום 27.2.12 לפיה "עפ"י המידע שבידינו בחודש 2/94 הגעת לגיל שבו את עשויה להיות זכאית לקצבת זקנה". בעקבות מכתב זה הגיש בעלה של התובעת תביעה לקצבת זקנה עבור התובעת ביום 13.3.12. בהתחלה אושרה זכאות רטרואקטיבית ל-4 שנים (מ-1.3.2008). לאחר פנייה בכתב מיום 8.5.12 החליט הנתבע "לפנים משורת הדין" לשלם לתובעת קצבת זקנה 7 שנים רטרואקטיבית, היינו החל מ-1.3.05.

ב"כ התובעת טען כי הנתבע פעל בחוסר תום לב חריף וקיצוני וראוי לקבוע זכאותה של התובעת לקצבה החל מגיל 65, קרי, מיום 1.3.99. קצבת הזקנה הייתה משתלמת לתובעת מגיל 65 ולא הייתה תלויה בתקופת אכשרה או במבחן הכנסות. התובעת קיבלה גמלת סיעוד, המשולמת למי שהגיע לגיל המזכה בקצבת זקנה והנתבע הכשיל במודע הגשת התביעה. כן טען ב"כ התובעת כי התקיימו התנאים שבסעיפים 8 ו-11 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") וגם משום כך התובעת זכאית לתשלום קצבה החל מיום 1.3.1999.

3.הנתבע טען בכתב ההגנה המתוקן כי כדין פעל כשאישר לתובעת תשלום רטרואקטיבי עבור 7 שנים תכוף להגשת התביעה. לבעל שולמה תוספת תלויים בעד התובעת מדי חודש מאז 1996 עד 2001. כן טען הנתבע כי שלח לתובעת מכתב ייזום תביעות בשנת 1998 עם התקרבה לגיל המזכה, אך התובעת לא פנתה ולא הגישה כל תביעה לקצבת זקנה.

4.ראיות שנשמעו בדיון

הוגש תצהיר עדות ראשית של הבעל שנחקר בדיון על תצהירו. נאמר על ידי הבעל, ואף אושר באמצעות מסמכים רפואיים, שמצבה של התובעת הידּרדר בשנים האחרונות והיא איננה מסוגלת לתקשר עם אנשים. הבעל הוא היחיד שמטפל בענייניה.

הבעל הצהיר, הצהרה שהיא אמינה עלינו, שהואיל ואשתו הייתה כל חייה עקרת בית, לא ידע כי יש לה זכאות מכוח עצמה לקצבת זקנה וכל העת חשב שהיא מקבלת קצבת זקנה אך ורק באמצעות הגמלאות ששולמו לו בלבד. הבעל קיבל קצבת זקנה עם תוספת תלויים עבור אשתו עד לשנת 2001, אז החל לקבל קצבת נכות מהעבודה.

מטעם הנתבע הוגשה תעודת עובד ציבור של גב' יהודית קוזרי, מנהלת מחלקת זקנה ושארים בסניף חולון של הנתבע. גב' קוזרי נחקרה בדיון על האמירות בתע"צ בה הוצהר על תשלומי קצבאות לבעלה של התובעת בגין התקופה מ-1.1.96 עד 28.2.01, עקב אישור גמלת נכות מעבודה (נתונים אלה אינם במחלוקת). כן הצהירה גב' קוזרי לגבי שליחת תביעה יזומה לקצבת זקנה לתובעת בחודש דצמבר 1998, כאשר מאותה שנה עד לשנת 2012 לא נשלחו מכתבי ייזום נוספים.

לאחר שמיעת ההוכחות בתיק הוגשו סיכומים בכתב מטעם ב"כ הצדדים והתיק הועבר להכרעה.

5.עובדות המקרה

א.התובעת ילידת 3.2.34, נשואה, עקרת בית. התובעת הגיעה לגיל 65 ביום 3.2.99, ומאז הייתה זכאית לקצבת זקנה, ללא תלות בהכנסות.

ב.הבעל קיבל קצבת זקנה עם תוספת עבור התובעת, החל מ-1.1.96 עד 28.2.01, אז הופסק תשלום הקצבה בשל זכאות לקצבת נכות מהעבודה.

ג.ביום 11.3.99 הגיש הבעל בשם התובעת תביעה לביטוח סיעוד. בטופס התביעה ציין הבעל כהכנסות התובעת "קצבת זקנה בסך 1,950 ₪ לחודש". בעקבות זאת נערכה הערכת תלות לתובעת ביום 16.3.99 ונקבעה זכאותה.

ד.התובעת סובלת מהפרעות נפשיות ודיכאון מזה תקופה ארוכה - לפחות משנת 1999 - והיא מטופלת במרפאה לבריאות הנפש.

ה.הבעל הגיש בשם התובעת תביעה לקצבת זקנה בשנת 2012. בהתחלה הוכרה זכאות רטרואקטיבית ל-4 שנים, החל מ-1.3.2008 ולאחר מכן, 7 שנים, החל מ-1.3.2005.

6.המסגרת הנורמטיבית

סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי קובע:

(א)כל תביעה לגמלת כסף, תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה.