גולוביצקי ילנה נ' רכב אפי ואח'

פסק דין

פסק דין

התובעת תובעת פיצוי בסך 15,802 ₪, בגין רכישת רכב מסוג טויוטה מ"ר 12-946-10 (להלן: "הרכב"), מהנתבעים 2 ו- 3 (להלן: "הנתבעים"). הנתבע 2 הוא מנהל העסק, והנתבע 3 הוא מנהל המכירות, שערך את ההסכמים עם התובעת.

התובעת ביקשה בשלב מסויים למחוק את הנתבע 3 מתביעתה, אולם בדיון חזרה בה מבקשה זו, והנתבע 3 הושב כנתבע בתובענה. עוד ביקשה התובעת תחילה לתבוע גם העסק עצמו, אולם כאשר נתברר כי אין מדובר באישיות משפטית, מחקה התובעת בעת הדיון את הנתבעת 1 מן התביעה.

אין מחלוקת כי ביום 3.10.08 רכשה התובעת רכב מסוג טויוטה מהנתבעים, כאשר מספר המנוע צויין בהסכם: 9507 (להלן: "ההסכם הראשון").

התובעת ערכה בדיקה לרכב, ערכה בו תיקונים, החזירה אותו לתיקון הנתבעים, הרכב תוקן וביום 29.10.08 נערך הסכם נוסף, לגבי אותו רכב, כאשר צויין גם הפעם אותו מספר מנוע (להלן: "ההסכם השני").

ביום 2.11.09 בדקה התובעת את הרכב, ונתברר כי ברכב מותקן מנוע שמספרו אחר: 32351. התובעת פנתה לנתבעים בבקשה להחזרת הרכב. הנתבעים הסכימו להחזרת הרכב רק בהפחתת ירידת הערך לנוכח החלפת הידיים ברכב, ולכך לא היתה התובעת מוכנה.

ביום 23.11.08 התובעת החליפה את הרכב ברכב אחר בתוספת 11,000 ₪.

הנתבעים טוענים כי הרכב נמכר בהסכם הראשון עם המנוע שמספרו צויין בו. כראיה הם הציגו את רשיון הרכב בו נרשם מספר זה.

הנתבעים טוענים כי לנוכח טענות התובעת לאחר ההסכם הראשון, הם החליפו את המנוע בין ההסכם הראשון להסכם השני.

הנתבעים טוענים, כי הסבירו לתובעת שהמנוע הוחלף, והבהירו כי עריכת שינוי במספר המנוע ברשיון הרכב אורך פרק זמן של כשלושה חודשים, ולטענתם הם הודיעו זאת לתובעת עובר להסכם השני. לטענתם, אם רק היתה ממתינה שלושה חודשים, ניתן היה לערוך את השינוי ברשיון הרכב.

עוד מוסיפים הנתבעים ומפנים לסעיף 9 להסכם השני, לפיו: "הקונה מצהיר שרכש את המכונית הנ"ל לאחר בדיקה במכון או במוסך לשביעות רצונו המלאה", הסכם עליו חתומה התובעת.

לאחר ששמעתי את הצדדים, ועיינתי במסמכים שצורפו לכתבי הטענות ושהוגשו במהלך הדיון, מצאתי שיש ממש בטענת התובעת לאי סדרים בעניין רישום המנוע. מנגד, לא מצאתי כי הוכח נזק ממשי בערך הרכב כתוצאה מאי סדרים אלה ברישום המנוע.

באשר להחלפת המנוע - לא קיבלתי הסבר מהנתבעים, לעובדה שגם בהסכם השני מופיע מספר המנוע השגוי. הנתבעים גם לא המציאו כל מסמך או אישור להחלפת המנוע, ועניין משמעותי כזה של החלפת מנוע איננו עולה מההסכם השני. עובדות אלה מעלות קושי לקבל את טענת ההגנה. בעניין זה ניתן להפנות גם לתקנה 381 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961,הקובעת כי: "בעל רכב מנועי וכן מחזיקו יודיעו לרשות הרישוי על החלפת מנוע המורכב ברכב במנוע אחר מאותו סוג" (ור' גם תקנות 380, 382).

מנגד, צודקים הנתבעים בטענתם, כי התובעת לא הוכיחה הפסד של 11,000 ₪ בעסקה במהלכה מכרה את הרכב, לנוכח אי ההתאמה במספר המנוע. מן המפורסמות הוא, שמכירו של רכב נגזר גם ממחירון הרכב (שלא הוצג ע"י התובעת), אולם גם ממצבו המכני, מעברו, מהקילומטראז', מתאונות שעבר וכיו"ב עובדות קונקרטיות.

בענייננו, לא הוגשה כל חוות דעת לגבי מחירם של כל אחד מהכלי הרכב בעסקת ההחלפה. התובעת רכשה בעסקת ההחלפה רכב אחר, משנת יצור 2006, כאשר מכרה את הרכב נשוא התובענה, שהוא משנת ייצור 2001 לאחר תאונה. התובעת לא הציגה כל חוות דעת לגבי מחירם בשוק של כל אחד מכלי הרכב. העובדה שבעל העסק הסכים לקבל רכב זה, למרות שמספר המנוע לא תאם לרשיון, מחזק את טענת הנתבעים כי זהו דבר הניתן לתיקון ואיננו פוגם משמעותית במחיר הרכב.

באשר לתיקונים שערכה בתובעת ברכב בין שני ההסכמים, לא הבנתי מדוע לא נשאו בהם הנתבעים, גם בהתאם להצהרתם בהסכם הראשון: "רכב אפי נותן אחריות לגיר + מנוע + שילדה לחצי שנה". גם אם לאחר מכן ערכו הנתבעים ברכב תיקונים נוספים, ואולי גם החלפת מנוע כטענתם, לא הוברר במשפט מדוע היה על התובעת לשאת בהוצאה זו של תיקון הרכב, זמן כה קצר לאחר קנייתו.

לפיכך, אני מחליט כי על הנתבעים לפצות את התובעת רק בגין התיקונים והבדיקה לגביהם הוצגה חשבונית, בסך של 1802 ₪, בצירוף 1,000 ₪ בלבד בגין הוצאות ועגמת נפש, נוכח כל האמור לעיל.

הנתבעים ישלמו איפוא לתובעת, ביחד ולחוד, סך כולל של 1,902 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה 11.5.09 ועד למועד התשלום, וכן 300 ₪ הוצאות בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד למועד התשלום.

המזכירות תשגר את פסק הדין לצדדים.

בקשת רשות לערער מבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.