גולדשטיין נ' אמיר

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום מיום 14.10.13 (כב' השופטת ריבה ניב).

ביחד עם הגשת הבר"ע דנן, הגיש המבקש גם בקשה להארכת מועד להגשת הבר"ע דנן אשר מסיבה כלשהי קיבלה מספר הליך נפרד (רע"א 31142-11-13). יצויין, שהתנהלות זו של פתיחת שני הליכים נפרדים למרות שמדובר באותו עניין אינה תקינה ויוצרת בלבול.

בהחלטתי מיום 27.11.13 מחקתי את ההליך דנן במתכונת בו הוגש מאחר ולא ניתן היה להבין על אלו החלטות מבוקש להשיג.

בהמשך להחלטתי הנ"ל, הודיעני המבקש במסגרת התיק דנן ביום 8.12.13 שמדובר בהחלטות שניתנו בעמ' 8, 11 ו 13 לפרוטוקול מיום 14.10.13.

הבקשה להארכת מועד נמחקה בהחלטת כב' הרשמת נחליאלי מיום 9.12.13 בקבעה שהבקשה התייתרה נוכח החלטתי הנ"ל מיום 27.11.13 בבר"ע דנן למחוק את ההליך.

על אף האמור, ולמרות שהבקשה להארכת מועד לא התקבלה, החלטתי בנסיבות ולפנים משורת הדין לבחון את הבר"ע לגופה , ולאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטות נושא הבר'ע ,מצאתי לדחות את בקשת רשות הערעור ללא צורך בתגובה וזאת מכח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי.

ההחלטה שבעמ' 8 לפרוטוקול, עליה משיג המבקש, ניתנה בעניין בקשתו - בהמשך לדברי המשיב התובע בפרוטוקול - בה עתר המבקש "לספר את הסיפור האמיתי", ובה נקבע כי "זכות התגובה בשני משפטים בלבד".

ספק בעיני אם ניתן להשיג על החלטה זו נוכח סעיף 1(5) בצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, לפיו "לא תינתן רשות ערעור על החלטה בעניין ... שאלות המוצגות לעדים לרבות קבלה או דחייה של התנגדות בעניין זה ...".

ממילא מדובר בהחלטה פרוצדוראלית מובהקת שבסדרי הדיון של הערכאה הדיונית אשר ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בה, אלא במקרים חריגים, שאינם בנמצא כאן.

החלטה נוספת עליה משיג המבקש, שבעמ' 11 לפרוטוקול, ניתנה בעניין בקשתו לדחות את ישיבת ההוכחות ובעניין בקשתו לפסלות שופט, ובה נקבע "... חרף הבקשה תקוים ישיבת ההוכחות כסדרה, ובקשת הפסלות נדחית". אציין כי בסוף הישיבה, כפי שנרשם בעמ' 15 לפרוטוקול, נעתרה ערכאה דיונית לבקשת המבקש לדחות את המשך הישיבה וזאת בכפוף לתשלום הוצאות בסך 2,000 ₪ אחרת תורה על הגשת סיכומים.

ההחלטה הנוגעת לדחיית ישיבת ההוכחות הינה מסוג ההחלטות לגביהן לא תינתן רשות ערעור זאת נוכח סעיפים 1(1) ו 1(8) לצו הנ"ל.

על ההחלטה לדחות את בקשת הפסלות, לא ניתן להשיג בערכאה זו (ראו סעיף 77א לחוק בתי המשפט ותקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי).

בהחלטה בעמ' 13 לפרוטוקול עליה משיג המבקש (שניתנה לאחר שבהחלטה בעמ' 12 לפרוטוקול נקבע שלכאורה האירוע השני הנטען בכתב התביעה מעביר את נטל הראייה מהתובע למבקש הנתבע), נקבע כי " ... לצורך היעילות, והואיל ולכאורה התהפך הנטל, הנני מורה לנתבע לעמוד על דוכן העדים ראשון".

גם אם נקבע מה שנקבע לגבי נטל הראיה ואין באפשרותי לבדוק אם ההחלטה מוצדקת משום שהמבקש נמנע מלצרף את כתבי הטענות בתביעה, עדיין קיימת ושרירה זכותו של המבקש לטעון לגבי הנטלים בסיכומיו ויהיה על בית המשפט להתייחס לכך בפסק הדין ולנמק את פיסקו חרף החלטת החלטת הביניים הבלתי מנומקת וזאת כמוטל עליו כפי חובתו שבדין.

מאחר והמבקש כבר עלה ראשון לדוכן העדים ונחקר על ידי המשיב ההשגה בנושא זה אינה רלבנטית יותר ובכל מקרה יהיה ביד המבקש להשיג עליה במסגרת ערעור בזכות ככל שיהיה עדיין צורך בכך. לציין כי גם על ענין זה לא ניתן להשיג בבר'ע כעולה מהוראות סעיף 1(6) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור )תשס'ט 2009. וראו לענין זה גם רע'א 2273/13 אורנשטיין נ. ילינק.

אין צו להוצאות.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, 22 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: