גולדנר ואח' נ' דותן ואח'

פסק דין

תביעה ותביעה שכנגד.

לטענת התובע, בחודש נובמבר 2009 הוא התקשר עם הנתבעת בהסכם להקמת גינה עבורה בביתה הנמצא בישוב שריגים. לטענתו, סוכם כי תמורת העבודה תעמוד על סך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. לטענתו, הוא התחיל בעבודה, אולם אחרי שלושה ימי עבודה, הודיעה לו הנתבעת להפסיק את העבודה בטענה שהוא גרם לנזקים.

התובע ממשיך וטוען, כי הנתבעת ביקשה לבטל את ההסכם משום שהוא לא יכול היה לבצע עבודות שאינם בתחום סמכותו ומקצועיותו, לרבות בניית מדרגות על סלע, ומתקן על מנת להגן על צינור ביוב.

עוד טוען התובע, כי במהלך ימי העבודה בגינה של הנתבעת, הוא נסע מידי יום מירושלים לישוב שריגים, נסיעה שארכה כשעה; וכן הוא ביצע עבודות רבות בגינה של הנתבעת, לרבות מדידות, פיזור 4 קוב אדמה מסוג גרין; הוצאת קרקע מילוי; העברת שרוולים וקידוחים בין החלקות; גיזום וניקוי חורשה על שטח של 100 מ"ר; גיזום ועיצוב עץ זית וצמח מטפס קוצני; גידור השטח; הזמנת ארגז השקיה הכולל ברזים חשמליים, מסנן, וסת, מדשנת, מזח ומחשב השקיה. לטענתו, עלות הארגז עמדה על 1,900 ₪ ועד היום הוא נמצא ברשותו ואין הוא יכול להחזירו לספק.

התובע מבקש לחייב את הנתבעת לשלם לו את עלות החומרים שסיפק לה ורכש עבורה וכן את שכר עבודה בסכום כולל של 9,576 ₪.

בכתב הגנתה טוענת הנתבעת כי, בחודש נובמבר 2009 היא פנתה אל התובע על פי המלצה שקיבלה מחברתה, על מנת לקבל הצעת מחיר להקמת גינה בביתה. לטענתה, התובע שלח לה הצעת מחיר על סך 30,000 ₪; הצעה זו נפסלה על ידה על הסף משום שנראתה לה יקרה מידי.

הנתבעת ממשיכה וטוענת כי, לאחר שיחה עם התובע בטלפון, במהלכה היא ביקשה הצעה מצומצמת, הציג התובע הצעה אחרת על סך של 15,000 ₪. לטענתה, היא הביעה את תמיהתה אף לגבי גובה סכום הצעה זו וביקשה מהתובע לבחון את ההצעה מחדש. התובע הציע שהוא יתחיל בעבודה על מנת "להרגיש את הקרקע", כטענתה.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי, לא היה בינה לבין התובע הסכם סופי לעניין היקף העבודה ועלותה. הנתבעת מאשרת שהתובע התחיל בעבודה בגינה ועבד במשך יומיים וחצי, אולם במהלך עבודתו הוא גרם נזקים ולא ביצע את העבודה לשביעות רצונה. כך, למשל, לטענתה, שפך התובע את האדמה שהביא על נקודת ביוב - דבר שגרם לכיסוי הנקודה; התובע חתך שרוול חשמל לצורך העברת צנרת ההשקיה; התובע ביצע קידוח סרק, שלא לצורך.

לטענת הנתבעת, בעקבות הנזקים שהתובע גרם, היא הודיעה לו על הפסקת העבודה ושילמה לו סך של 1,900 ₪ בגין העבודה שביצע.

הנתבעת צירפה לכתב הגנתה כתב תביעה שכנגד, שבו היא מבקשת ש התובע ישלם לה סך של 10,935 ₪ בגין העבודות לפינוי הגזם, העסקת פועל עובר אורח בגינה, עבודות חשמלאי ועלות תיקון נזקים נוספים שנגרמו על ידי התובע, לטענתה.

לאחר לימוד החומר שהוגש על ידי הצדדים ושמיעת עדויות הצדדים לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי, בין התובע לבין הנתבעת נקשר הסכם לביצוע עבודות להקמת גינה; ההסכם היה מבוסס בעיקרון על ההצעה המתוקנת שהוגשה על ידי התובע לנתבעת במהלך שיחת הטלפון שהתנהלה ביניהם לאחר ההצעה הראשונה קרי, על סך של 15,000 ₪. עם זאת, נושא היקף העבודה והתמורה הסופית עבור העבודה נשאר פתוח לדיון בין הצדדים, בהתאם להתפתחות העבודה בשטח וכפי שיוסכם ביניהם.

התובע התחיל בעבודה בגינתה של הנתבעת על פי המוסכם בין השניים. הצדדים לא ראו עין בעין את היקף וסוג העבודה המוטלת על התובע בהתאם למוסכם. הנתבעת סברה שעל התובע לבצע עבודות מסוימות של תיחום נקודת הביוב על ידי ביצוע עבודות בניה מסוימות. התובע לא היה מוכן לקבל על עצמו עבודות נלוות אלה. הדבר יצר פתח לאי-אמון מסוים בין הצדדים. בעקבות כך, הנתבעת הייתה ספקנית באשר לפעולות שבוצעו על ידי התובע, לרבות שימוש בשרוול חשמל וביצוע קידוח בקיר. בסופו של דבר, הנתבעת החליטה להפסיק את עבודתו של התובע שלושה ימים לאחר התחלת העבודה.

על פי הדין, היה על הנתבעת, אם ביקשה לבטל את ההסכם כתוצאה מנזקים שהתובע גרם, ליתן לתובע הזדמנות לתקן את הפגמים שביצע במהלך עבודתו, ולא להביא לביטול ההסכם מבלי שנתנה לו הזדמנות לעשות כן. הדבר מתחייב לנוכח הוראות חוק חוזה קבלנות.

עם זאת, מטענות התובע בכתב התביעה ועדותו לפניי עולה כי, התובע השלים עם ביטול ההסכם על ידי הנתבעת ולא ראה בכך הפרה של ההסכם, על כל המשתמע מכך על פי הדין. התובע תבע בתביעתו את שווי החומרים והעבודה שהוא ביצע עבור הנתבעת עד להפסקת העבודה.

בנסיבות הענין ומשהגעתי למסקנה כי התובע לא הפר את ההסכם ולא הביא לביטולו, הרי שהוא זכאי, למצער, לכל שווי העבודות והחומרים שהוא ביצע עד להפסקת העבודה.

תביעתו של התובע עמדה, כאמור, על סך של 9,576 ₪, אולם במהלך הדיון הציג התובע תעודת משלוח על סך 2,190 ₪, שלטענתו כוללת את כל החומרים שהוא סיפק לנתבעת עד להפסקת העבודה. בנוסף לכך, ביקש התובע במהלך הדיון לפסוק לו תמורת יומיים וחצי עבודה שבהם עבד בגינת הנתבעת, לרבות הנסיעה במשך שעה ממקום מגוריו עד לביתה של הנתבעת.

עיון בתעודת המשלוח שהתובע הציג כאמור, מעלה שהיא כוללת ארבעה מרכיבים, שרק שניים מהם צוינו על ידי התובע במהלך הדיון ואלה הם: 5 קוב אדמה וקוב אחד אדמת טופ. שווי חומרים אלה על פי תעודת המשלוח מגיע ל- 1,770 ₪.

בנוסף לכך, מגיע לתובע שכר ראוי בגין הימים שבהם עבד בגינת הנתבעת. בנסיבות העניין, ובהתחשב בכך שמדובר בעובד מקצועי, אני מעריך את שכרו ליום עבודה בסך 500 ₪ - סה"כ בגין יומיים וחצי 1,250 ₪. ובסה"כ מגיע לתובע מהנתבעת סך של 3,020 ₪.

אין מחלוקת שהנתבעת שילמה לתובע 1,900 ₪ על חשבון העבודה. לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,120 ₪. בנוסף לכך תשלם הנתבעת לתובע אגרת משפט בסך 150 ₪.