גולדמן ואח' נ' צפרירי ואח'

החלטה

בפני בקשת המבקש- הנתבע נסים צפרירי, לחייב את משיב מס' 1-התובע מיכאל גודלמן, להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו, שלא תפחת מ-75,000 ₪, וזאת לאור היותו של התובע "תושב חוץ" ובהתאם להוראת בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 ( להלן: "תקנות סד"א ).

עניינה של התביעה נשוא הבקשה, הינה התקשרות של התובע (תושב החוץ) בחוזה מכר עם מספר מוכרים, אשר הינם צד ג' לתובענה, אשר בהתאם להתקשרות הנטענת, רכש התובע את מלוא הזכויות בדירה הנדונה. לשם כך התקשר התובע עם הנתבע, אשר הינו עו"ד במקצועו, בחוזה למתן ייעוץ וייצוג משפטי, בכל הקשור והנובע מחוזה המכר. לטענת התובע, תושב החוץ, לאחר תשלום מלוא תמורת הדירה ובטרם בוצעה העברת הבעלות על שמו, התברר לתובע כי על זכויות הצדדים השלישיים ( המוכרים) בדירה רובץ משכון לטובת נושה, בגין הלוואה שנטלו המוכרים מהנושה. כפועל יוצא, התובע, כך נטען, נאלץ לחתום על הסכם פשרה עם הנושה, והתחייב לשלם לו כספים על מנת שיסיר את המשכון הרובץ על הדירה. תביעה זו, הינה לתשלום סך של 420,000 ₪, נזקים שנגרמו לתובע, כך לטענתו, בגין השירות המקצועי שניתן לו ע"י הנתבע.

בכתב הגנתו הכחיש הנתבע את עיקרי הדברים וטען לקיומו של צד ג'. מכתב ההגנה של הנתבע ושל צדדי ג' 1-4 עולה כי התשתית העובדתית בתובענה זו הינה סבוכה ומורכבת וכי רב הנסתר על הגלוי. לטענתם, נוצר קשר בינם לבין מיופה כוחו של התובע, מר רפאל קוראלשוילי (להלן: "רפי"), אשר נפטר זמן קצר לאחר הגשת התובענה. קשר זה נוצר לצורך העברת מזומנים מטעמו של רפי למר באס איליה, הוא צד ג' 1, וזאת כהשקעה מצדו בחברה אשר היתה בבעלותו של מר באס איליה- חברת "עסקה זהב לשיווק ישיר בע"מ", אשר עסקה בשיווק מוצרים.

לטענתם, הוכנס לתמונה אדם העוסק במתן הלוואות, אשר לטובתו מושכנה הדירה. לטענתם, נציג התובע ידע על קיומו של המשכון ובשל כך, נמכרה הדירה לתובע, במחיר הנמוך משוויה הריאלי.

בבקשה דנן, לחיוב התובע- המשיב (תושב החוץ) בהפקדת ערובה להוצאות, נסמך המבקש על הטענות הבאות:

התביעה הוגשה ע"י המשיב באמצעות מיופה כוח, מר רפאל קורלאשוילי, אשר נפטר כחודשיים לאחר מועד הגשת התביעה, ואשר כעולה מכתב התביעה, מתמצא בדברים "מידיעה אישית".

המשיב מתגורר מחוץ לתחום השיפוט- הוא עצמו הינו תושב חוץ המתגורר בארצות הברית. בהינתן נתון עובדתי זה, יהא קושי רב לגבות ממנו הוצאות ככל שיוטלו עליו, לטובת המבקש, במסגרת ההליך. כמו כן, לא ידוע אם יש בידו נכסים בישראל.

מכתב ההגנה של הצדדים השלישיים עולה תמונה סבוכה ועולה חשד למעשי תרמית והונאה, לרבות הסכמים להחזרי הלוואות, המוסווים כעסקאות מכר דירה מדומות של מספר גורמים, וביניהם העסקה נשוא התביעה. כמו כן עולה החשד, כי ייתכן והתובע כלל אינו הרוכש האמיתי של הדירה נשוא התובענה אלא "איש קש" אשר נעשה בו שימוש מטעם מיופה הכוח לצורכי רישום העסקה בלבד.

מטיעוני הצדדים השלישיים עולה כי לתובע באופן אישי אין כל אינטרס או זיקה אמיתית, לתביעה זו.

המבקש טוען כי נגרר לתובענה בעלת תשתית עובדתית סבוכה ונפל קורבן לתביעה, שמטרתה הסדרת חובות הלוואה אשר אינם קשורים אליו, וזאת על חשבונו.

המבקש טוען כי קיימת תשתית מבוססת המצדיקה את הצורך בהבטחת יכולתו להיפרע ולממש את גביית ההוצאות מהמשיב ככל שייפסקו, וזאת בכדי להגן עליו בעתיד.

התביעה הינה תביעה בעלמא אשר סיכוייה קלושים.

המשיב לא ציין בכתב התביעה כתובת ומען, וזאת בניגוד לתקנות.

המשיב טוען, בתגובה מטעמו, בתמצית, את הטענות הבאות:

מטרת התקנה עליה נשענת הבקשה הינה מניעת הגשת תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאות הנתבע כאשר סיכויי התביעה נמוכים. בענייננו, לטענתם, אין המדובר בתובענת סרק, אלא בתובענה הנשענת על אדנים יציבים.

זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסוד שיש להגבילה בנסיבות חריגות ולעיתים נדירות בלבד.

התובע הינו בעל רכוש בישראל, היות והדירה נשוא התובענה הינה בבעלותו.

ביום 4/2/13 התקיים בפני כבוד השופטת חדד דיון בבקשה. לאחר מכן ניתנה לתובע זכות תגובה, ולאחר מכן זכות תשובה לנתבע.

דיון הכרעה: