גולדין נ' ממשלת ישראל

השופט נ' הנדל:

1. בעתירה שלפניי מבקשים העותרים – הוריו ואחיו של חלל צה"ל, סגן הדר גולדין ז"ל, שגופתו מוחזקת זה למעלה מארבע שנים בידי ארגון החמאס בעזה, אליהם הצטרף המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט – להורות למשיבים לנמק מדוע לא ימלאו אחר החלטות ועדת השרים לענייני ביטחון (להלן: הקבינט) מיום 1.1.2017. החלטות אלה – שנועדו להביא את החמאס להסדר שיכלול את השבתם בשלום של אזרחי ישראל אברה מנגיסטו והישאם אל סייד, ויאפשר להביא לקבר ישראל את גופות חללי צה"ל, סגן הדר גולדין ז"ל וסמל ראשון אורון שאול ז"ל – עוסקות בהיבטים שונים של הטיפול בבעלי זיקה לארגון הטרור. החלטה ב/171 (להלן: ההחלטה הראשונה) קובעת כי גופות מחבלים המשתייכים לארגון החמאס, או שביצעו "אירוע טרור חריג במיוחד", יוחזקו בידי ישראל בדרך של קבורה. החלטה ב/172 (להלן: ההחלטה השנייה) מצווה על ביטול ביקוריהם של תושבי עזה בהר הבית, ומונעת כניסת בני משפחות של אנשי חמאס מעזה לישראל לצורך קבלת טיפולים רפואיים. במקביל, היא מסמיכה צוות שרים – המורכב מראש הממשלה, שר הביטחון והשר לביטחון הפנים (להלן: צוות השרים) – לדון ולהחליט על תנאי מאסרם של אסירי חמאס מרצועת עזה, לרבות במישור קבלת ביקורי משפחות.

           העותרים, המאשימים את המשיבים "בהשמעת 'דברי ניחומים' ריקים וחלולים, ב'השתתפות בצער' המשפחות, ובעשיית פעולות סרק שאין בהן ממש", טוענים כי מאז התקבלו החלטות הקבינט האמורות לא נעשה "כמעט דבר" למימושן. הם סבורים כי השתהות זו – שבצידה הימנעות מעדכונים אודות הפעולות המתבצעות – אינה סבירה, ועומדת בניגוד לחובת הממשלה למלא אחר החלטותיה-שלה במהירות ובשקידה ראויה. משום כך, מבקשים, כאמור, העותרים להורות למשיבים למלא אחר החלטות הקבינט, על מכלול רכיביהן. לצד זאת, ניסחו העותרים גם סעדים פרטניים המבוססים על תוכנן המשוער של החלטות הקבינט – שלא עמדו לפניהם: החזקת גופות מחבלי חמאס בידי ישראל; הכבדת תנאי הכליאה של אסירי החמאס הכלואים בישראל; וצמצום משמעותי של היתרי הכניסה הניתנים לתושבי רצועת עזה מטעמים הומניטריים.

2. בפתח תגובתם המקדמית לעתירה הדגישו המשיבים כי "המדינה, וכל העוסקים בנושא מטעמה, רואים חשיבות עליונה בהשבתם לישראל של גופות חיילי צה"ל סגן הדר גולדין ז"ל וסמ"ר אורון שאול ז"ל, ושל אזרחי ישראל, אברה מנגיסטו והישאם אל-סייד, המוחזקים ברצועת עזה. המדינה פועלת ללא לאות להשגת מטרה זו". לדידם, החלטות הקבינט – המהוות חלק מן המאמצים האמורים – מיושמות בעיקרן בפועל, וצעדים שונים ננקטים על מנת להבטיח את יישומן המלא.

           ראשית, המשיבים הבהירו כי הם אכן נמנעים מהחזרת גופות מחבלים העומדות בקריטריונים שקבע הקבינט בהחלטה הראשונה, דהיינו מחבלים שהשתייכו לארגון החמאס, או שביצעו אירוע טרור חריג במיוחד. יצוין כי הבהרה זו נמסרה בטרם חלף המועד שהוקצה למדינה – בהתאם להכרעת שופטי הרוב בבג"ץ 4466/16 עליאן נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (14.12.2017) (להלן: עניין עליאן) – לצורך הסדרת הסמכות לפעול בדרך זו בחקיקה ראשית.

           המשיבים מוסיפים וטוענים כי הם ממלאים אחר החלטות הקבינט גם במישור הכבדת תנאי הכליאה של אסירי החמאס. כאמור, ההחלטה השנייה הסמיכה את צוות השרים לדון ולהחליט בעניין – ואכן, הצוות הסמיך את השר לביטחון הפנים להפעיל "מנופי לחץ" על אסירי החמאס בהתאם לשיקול דעתו, ובתיאום עם גורמי המקצוע. לאחר שבחן את עמדות הגורמים הרלוונטיים, החליט השר להפסיק את ביקורי המשפחות אצל אסירי חמאס מרצועת עזה, בכפוף לבחינה עיתית של המדיניות – והנחייתו, שאושרה על ידי צוות השרים, הועברה לשירות בתי הסוהר. המדיניות האמורה מיישמת כהלכה את החלטת הקבינט, ואין, אפוא, כל עילה להתערב בה – מה גם שצעדים נוספים כלפי אסירי החמאס נבחנים אף הם.

           אשר למניעת כניסתם של תושבי עזה לישראל מטעמים הומניטריים, התמונה מורכבת יותר. המשיבים אינם מכחישים כי החלטת הקבינט בעניין מומשה תחילה באופן חלקי בלבד. עם זאת, התמונה השתנתה, לטענתם, בשלהי שנת 2017, כאשר ראש המטה לביטחון לאומי הבהיר את תוכן ההחלטה, וקבע כי יש ליישם אותה לאלתר "ככתבה וכלשונה על גורמים אשר על פי נתוני גורמי הביטחון משויכים לארגון חמאס" – ועל קרוביהם מדרגה ראשונה. עוד הובהר באותה הזדמנות כי החלטת הקבינט אינה מונעת כניסה לישראל לצורך טיפולים מצילי חיים, וכי בקשות לקבלת "טיפול רפואי דחוף ומשמעותי שאין לו חלופה ברצועת עזה" ייבחנו באופן פרטני. עמדת המשיבים היא כי לאור הבהרות והוראות אלה של ראש המטה לביטחון לאומי, אין עוד עילה להתערבות בנוגע לאופן יישום רכיב של זה החלטות הקבינט.

           לבסוף, המשיבים טוענים כי אף הרכיב הרביעי של החלטות הקבינט – ביטול ביקורי תושבי עזה בהר הבית, עניין שלא הוזכר מפורשות בעתירה – מיושם באופן מלא.

           המשיבים מסכמים כי העתירה אינה מגלה כל עילת התערבות, שכן החלטות הקבינט מיושמות – ומכל מקום, דינה להידחות נוכח היקף ההתערבות המצומצם בסוגיות מדיניות-ביטחוניות מובהקות מן הסוג שמעוררת העתירה.