גולדברגר ואח' נ' פורטנוי ואח'

החלטה

זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (השופט יהושע רטנר) מיום 14.11.10 בבקשה לרשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל. המשיבים מתנגדים לבקשה.

אציין, שהצעתי הצעה לסיום ההליך, אך הצעתי לא התקבלה. אין מנוס אלא להכריע בבקשה לגופה.

אף על פי שמדובר בערעור בגלגל שלישי, ועל פי הכללים שנקבעו בבר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123, דין הבקשה להתקבל, באופן שתינתן רשות ערעור על פסק הדין. זאת, משום שחל עיוות בהליך שנוהל בפני בית המשפט קמא, כך שמן הראוי לדון בשאלה אם יש להותיר את פסק הדין על כנו.

בפני בית המשפט קמא הגיש המשיב 1 הן בקשה לרשות ערעור על ההחלטה, והן בקשה לעיכוב ביצוע כסעד זמני עד להכרעה בבקשה לרשות ערעור. אשר לבקשה לרשות ערעור, לפי תקנה 119 לתקנות ההוצאה לפועל, ניתן לדחותה ללא תשובה, אם החליט בית המשפט לאחר שעיין בה, שאין היא מצריכה תשובה. בית המשפט קמא לא החליט לדחות את הבקשה מייד ללא צורך בתשובה. היה עליו איפוא להחליט בבקשה לרשות ערעור רק לאחר שהחליט על מתן תשובה או לאחר דיון בנוכחות הצדדים.

בית המשפט לא קבע דיון בבקשה לרשות ערעור. ביום 25.10.10 הגישו המבקשים הודעה, ובה ביקשו לדחות את הבקשה, ואם לא תסולק על אתר, לאפשר להם להביא עמדה מפורטת ומנומקת והזדמנות לחקור את המשיב 1 אודות תצהירו. ביום 26.10.10 קבע בית המשפט קמא דיון בבקשה לעיכוב ביצוע ליום 14.11.10. בהחלטה מיום 8.11.10 חזר על החלטה זו והפנה אליה. אמנם, בהחלטה מיום 8.11.10 דיבר בית המשפט קמא על "הבקשה" כך שאם היא היתה מנותקת מההקשר, ניתן היה לחשוב שהיא מדברת על הבקשה לרשות ערעור, אך ההקשר, וההפנייה שבה להחלטה הקודמת שדיברה במפורש על דיון בבקשה לעיכוב ביצוע, מלמדים שגם ההחלטה מיום 8.11.10 דיברה על קביעת מועד לדיון בבקשה לעיכוב ביצוע ולא בבקשה לרשות ערעור.

הדיון ביום 14.11.10 היה איפוא דיון בבקשה לעיכוב ביצוע ולא בבקשה לרשות ערעור. בנסיבות אלה, אפשר ש"פסק הדין" שהתיימר בית המשפט קמא ליתן בתום הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע, ניתן ללא שמיעת טענות הצדדים בבקשה לרשות ערעור, וללא חקירת המצהיר שהתבקשה על ידי המבקשים. בנסיבות אלה, אפשר ש"פסק הדין" בטל, מאחר שהשיטה המשפטית הנוהגת מחייבת מתן הזדמנות לצד שכנגד לטעון לענין פסק דין הניתן נגדו, והזדמנות זו לא ניתנה. אמנם, הוגשה תגובה של המבקשים לבקשה לעיכוב ביצוע, שכללה טענות גם לגופה של הבקשה לרשות ערעור, אבל לא היתה זו תגובה לבקשה לרשות ערעור. לא ניתנה החלטה על מתן תגובה לבקשה לרשות ערעור. לא היה דיון בבקשה לרשות ערעור. לא הוסכם ולא הוחלט שהדיון בבקשה לעיכו ביצוע יהיה דיון בבקשה העיקרית. על כן, אפשר שזהו פסק דין שניתן תוך פגיעה בעקרון הצדק הטבעי שיש לשמוע את הצד שכנגד בבקשה לרשות ערעור, ולכן דינו ביטול. הדברים כל כך ברורים ופשוטים, שאין ליתן פסק דין המקבל את הבקשה העיקרית, בעקבות דיון בסעד זמני, שאיני רואה צורך כלל להפנות לפסקי דין בענין זה.

אני דוחה את טענות המשיבים, כאילו יש לדון בשאלה אם "פסק הדין" שנתן בית המשפט קמא הוא מוצדק. השאלה הזו כלל לא רלבנטית. בשיטה המשפטית הנוהגת, גם פסקי דין שנטען שהם מוצדקים צריכים להינתן לאחר מתן הזדמנות לצד שכנגד ניתן פסק הדין לטעון טענותיו. אין קיצורי דרך. הפרוצדורה המשפטית היא המגינה על הזכויות המהותיות של הצדדים.

ניתן להצטער על כך, שבתום הדיון, לאחר מתן "פסק הדין", בטרם קם השופט מכיסאו, כאשר ב"כ המבקשים ציין שהוזמן לדיון בסעד הזמני ולא בבקשה לגופה, ולא הוצע לדון בבקשה לגופה, הושתק על ידי בית המשפט, וננזף שלא מקובל שעו"ד יוסיף דברים לאחר מתן החלטה, ואין הוא רואה מקום לשנות את פסק הדין. אכן, לא מקובל שעו"ד יטען לאחר מתן ההחלטה, טענות נוספות שהיה עליו לטעון קודם מתן ההחלטה. ואולם, אין זה אומר שאין לו רשות, ואף חובה, להסב את תשומת לבו של בית המשפט, בטרם קם מכסאו, לטעות שנפלה בהחלטה. לא היתה כאן כל פגיעה בנימוס המקובל. אדרבא, אילו הקשיב בית המשפט קמא לדברי ב"כ המבקשים בלב נכון ובנפש חפצה, אולי היה מתקן על אתר, ונותן החלטתו כהחלטה בבקשה לסעד זמני, שבה אכן דן. בהתאם לכך, ספק רב אם ניתן לקבל את טיעונו של ב"כ המשיב 1, לפיו הלין על כך שב"כ המבקשים חיכה בנימוס עד תום ההחלטה, ולא הזדעק מייד כאשר שמע את המילים "פסק דין". לא מקובל להפריע באמצע מתן ההחלטה.

לפיכך, על פי כל האמור לעיל, מאחר שספק רב אם ניתן להותיר את פסק הדין על כנו, אני מקבל את הבקשה לרשות ערעור, ונותן למבקשים רשות ערעור על ההחלטה מיום 14.11.10.

מאחר שלא ניתנה לצדדים הזדמנות להביע עמדתם בשאלת הדיון בבקשה לרשות ערעור כבערעור, לפי תקנה 410, יש לדון בערעור. נוסח הערעור כבר הוגש, שכן התיק החל כערעור. לפיכך, אני קובע דיון בערעור ליום 15.9.11 שעה 9.00, אלא אם יודיעו המשיבים קודם לכן על הסכמתם לקבלת הערעור, כך שהתיק יוחזר לשופט יהושע רטנר, שידון מחדש בבקשה לעיכוב ביצוע לאחר חקירת המצהיר, ובמקביל ידון בבקשה לרשות ערעור, תוך חקירת המצהיר.

המשיב 1 ישלם למבקשים הוצאות הבקשה בסך 5,800 ₪. המשיבים 2-5 ישלמו למבקשים הוצאות הבקשה בסך 3,480 ₪.

ניתנה היום, כ"ה תמוז תשע"א, 27 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: