גולדברג נ' אזרן ואח'

פסק דין

הנתבעים הם בני זוג המפעילים גן ילדים במושב עמינדב בשם "גן פינוקי". הנתבעת 2 היא הגננת ואילו הנתבע 1 מנהל את העניינים האדמיניסטרטיביים בגן.

התובעת עבדה אצל הנתבעים כסייעת בין 14.10.05 עד ליום 12.10.07.

לאחר שהסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים (בנסיבות השנויות במחלוקת), הגישה התובעת תביעה זו לתשלום שכר חודש אחד, גמול בעד עבודה בשעות נוספות, הפרשי נסיעות, תשלום בונוס, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופיצוי עבור צער, סבל בושה ועוגמת נפש.

התובעים הגישו כתב הגנה וכן כתב תביעה שכנגד, בה תבעו פיצוי על התפטרות ללא מתן הודעה מוקדמת והחזרי דמי נסיעות ששילמו לתובעת.

בסיכומיה זנחה התובעת את תביעותיה לשכר עבודה, לבונוס ולהפרשי דמי נסיעות.

בית הדין שמע את עדותם של התובעת ושל שני עדים נוספים מטעמה (מר עודד מלמוד ומר יוסף שמעון). מטעם הנתבעים העידו הנתבעים עצמם ושתי עדות נוספות: גב' מיכל שאול וגב' סיגלית ברפי.

הדיון בתובענה התארך לאחר שהנתבע 1 צירף לתצהירו תמליל של הקלטה של שיחות שהתקיימו בינו לבין התובעת ביום 12.10.07, אך בניגוד להתחייבותו בדיון המוקדם מיום 4.2.09, לא המציא את ההקלטה לב"כ התובעת תוך 14 ימים, אלא רק ביום 21.4.09, כשבועיים בלבד לפני המועד שנקבע להוכחות. בשל כך התנגד ב"כ התובעת לצירוף התמליל לתצהיר הנתבע. בית הדין דחה התנגדות זו (תוך חיוב הנתבעים בהוצאות), מתוך מגמה לקבל את הראיה שנראתה לבית הדין חשובה להכרעה בין גרסאות הצדדים במחלוקת בעניין נסיבות סיום עבודתה של התובעת. עם זאת, נגרם עיכוב בניהול ההליך שכן לאחר מכן התובעת הגישה בקשה לפסילת התמליל בטענה שהוא אינו משקף את תוכן ההקלטה ותמכה את בקשתה בחוות דעת מטעמה לעניין זה. בתגובה לכך הוגשה חוות דעת מטעם הנתבעים ובית הדין שמע את עדויותיהם של המומחים מטעם הצדדים. בתום שמיעת עדויות המומחים, הסכימו הצדדים להצעת בית הדין כי התמליל שערך המומחה מטעם הנתבעים מר אילן חמרה, יתקבל (מוצג ת/1).

עובדות כלליות

עם קבלת התובעת לעבודה ביום 14.10.05, חתמו הצדדים על הסכם עבודה אישי (ת/1). על פי ההסכם, התובעת הועסקה כעובדת שעתית. שכרה השעתי נקבע בהסכם ל-24 ₪. שעות עבודתה היו מ-7:30 עד 16:00, למעט ימי שישי בהם שעות העבודה היו מ-7:30 עד 12:00. ימי שלישי נקבעו כימי המנוחה השבועית של התובעת.

בהסכם העבודה (ת/1) לא נקבעה תקופת החוזה. ואולם התברר בפנינו כי שנת לימודים בגן מתחילה ב-1 בספטמבר ומסתיימת לאחר השבוע הראשון של חודש אוגוסט בשנה העוקבת, כך שהגן אינו פעיל במשך כשלושה שבועות באוגוסט, עד לפתיחת שנת הלימודים הבאה ב-1 בספטמבר.

התביעה לפיצויי פיטורים

העובדות

מן הראיות שבפנינו עולה כי בין הצדדים התגלע סכסוך בנוגע לתשלומים שהגיעו לתובעת עבור חודש 8/07. כאמור, בחודש זה הגן היה פעיל כשבוע אחד בלבד, והתובעת לא עבדה בגן מעבר לשבוע זה. אף על פי כן, היא דרשה תשלום משכורת מלאה עבור חודש אוגוסט וטענה כי דרישתה התקבלה וסוכם עמה כי תקבל משכורת שלמה עבור חודש אוגוסט.

בעת ששולם לתובעת משכורת חודש אוגוסט 2007 (ביום 10.9.07), לא נכלל תשלום עבור מלוא חודש אוגוסט. בסופו של דבר, הנתבעים השלימו, לפי דרישת התובעת, את משכורת חודש אוגוסט. לטענת הנתבע 1, הוא הסכים לכך בשל בקשת התובעת שלא לשלם לה משכורת מופחתת בחודש בו חלים חגים, אך הוא הודיע לה כי כאשר ישלם לה את משכורת חודש 9/07, הוא יקזז את הסכומים היתרים ששילם לתובעת במשכורת חודש 8/07 (עדות הנתבע 1, פרוטוקול הדיון מיום 11.7.10 בעמ' 15. תימוכין לעדות זו נמצאת במקומות שונים לאורך תמליל השיחות שהתקיימו ביום 12.10.07 בין הנתבע 1 לבין התובעת, שהוגש כמוצג ת/1 שחלקים ממנו נביא להלן).

לעניין זה יצויין עוד, כי הוגש לבית הדין זכרון דברים מיום 27.8.07 עליו חתמו התובעת והנתבע 1 (ת/2). במסמך זה הסכימו הצדדים, לגבי שנת הלימודים תשס"ח שעמדה בפתח, כי תוקף ההסכם הינו מיום 1.9.07 עד ליום 8.8.08, ואולם בסעיף 3 לזכרון הדברים הסכימו הצדדים כי "ההסכם יפתח בחודש אפריל 2008 בו יקבעו תנאים חדשים בה יוחל לגבי המשך תוקף הסכם זה". נראה כי מוצג ת/2 משקף את חילוקי הדעות בין הצדדים לגבי זכאות התובעת לשכר בעד התקופה שלאחר השבוע הראשון בחודש אוגוסט.

במשכורת חודש 9/07 שולמה לתובעת משכורת בסך 1,702 ₪ בגין עבודה בהיקף 37% (כפי שעולה מתלוש המשכורת). המשמעות של תשלום סכום זה היתה שהנתבע 1 אכן קיזז ממשכורת חודש 9/07 את הסכומים ששילם לתובעת במשכורת חודש 8/07, מעבר למה שהגיע לשיטתו לתובעת. התובעת התרעמה על כך וטענה כי הקיזוז האמור מקפח את זכויותיה.

ביום 9.10.07 פנתה התובעת אל הנתבע 1 וביקשה כי ימסור לה מכתב פיטורים. כפי שיבואר להלן, אנו קובעים כי הנתבע 1 הסכים לדרישת התובעת ליתן בידה מכתב פיטורים.

בימים 10.10.07 ו-11.10.07 התובעת עבדה בגן כרגיל.

ביום 12.10.07 הגיעה התובעת לגן. היא החזיקה בידה את תלוש המשכורת שקיבלה לחודש 9/07 והראתה אותו להורי הילדים שהגיעו עם ילדיהם לגן וטענה בפניהם כי הנתבעים מקפחים את זכויותיה (תצהיר העדה מיכל שאול ועדותה (פרוטוקול דיון מיום 25.2.10, עמ' 62 ו-63). צוות הגן ביקש מהתובעת לחדול מכך, אך התובעת המשיכה לפנות להורי התלמידים ולשתפם בטענותיה כנגד הנתבעים, תוך שהיא מכנה בכינויים קשים (כמו "גונבים אותי" או "מנצלים אותי") את התנהגות הנתבעים כלפיה (תצהיר העדה סיגל ברפי וכן עדותה בעמ' 66-67 לפרוטוקול מיום 25.2.10). הנתבעת 2 הגיעה לגן ודרשה מהתובעת לצאת מן האזור בו מתבצעת קליטת הילדים אך התובעת סירבה לכך והודיעה שלא תצא מהגן אלא אם כן יינתן לה מכתב פיטורים. הנתבעת 2 הזעיקה לגן את הנתבע 1. לאחר שהנתבע 1 הגיע לגן הוא דרש מהתובעת לצאת ממנו. בתגובה לכך הודיעה התובעת כי לא תעזוב את הגן ללא מכתב פיטורים והנתבע 1 הודיע כי ייתן לה מכתב פיטורים במשרד. הנתבע 1 מסר לתובעת מכתב בכתב ידו שזו לשונו: