גולדברג ואח' נ' כהן ואח'

פסק דין

בפניי תביעת פינוי.

1. התובעים השכירו לנתבעים דירה על פי הסכם שכירות מיום 29.9.09. תביעת הפינוי שבפניי מבוססת על מספר עילות, שבמרכזן אי תשלום דמי שכירות.

2. הנתבעים העלו טענה לעיכוב הליכים בשל הסכם בוררות. אין מחלוקת כי הצדדים פנו, בקשר לסכסוך נשוא ההליך שבפניי, לבית דין לממונות. מן החומר שבפניי עולה כי בשלב מסויים היפנה בית הדין את הצדדים לבית המשפט. זו אף זו, הסכם בוררות טעון כתב (סעיף 1, חוק הבוררות, תשכ"ח – 1968). לא הוצג הסכם בכתב כאמור. בנסיבות אלה, דין טענת עיכוב ההליכים להידחות.

3. אשר לגופו של עניין. מן החומר שבפניי עולה כי למן התחלת השכירות, היו איחורים בביצוע התשלומים של דמי השכירות. בשלב מסויים פנו הצדדים לבית דין לממונות, אשר חייב את הנתבעים לשלם את דמי השכירות הנתבעים טוענים כי התובעים לא העמידו אותם על כך שעליהם להגיע לדיון בבית הדין עם באי כוחם, ובשל כך הגיעו כשאינם מיוצגים. על רקע זה טוענים הנתבעים כי החלטות בית הדין ניתנו תוך ניצול חולשתם. לא הוסבר מדוע מוטלת על התובעים חובה כלשהי לעניין זה. גם אם לנתבע קשיים בשפה העברית (וקשיים כאלה יש גם לנציג התובעים, שהעיד בפניי), הרי שאין חולק שהושגה על הסכמה בדבר פנייה לבית הדין. ככל שהנתבעים היו מעוניינים בייצוג היה עליהם לדאוג לכך בעצמם. אני קובע כי אין בפניי טענה ממשית של הנתבעים כנגד החלטות בית הדין, אשר הם עצמם הסכימו להתדיין בפניו. . ברם, מן החומר עולה כי החל מחודש אפריל 2010, לא שולמו דמי השכירות. הנתבע טען בעדותו בפניי כי דמי השכירות שולמו. ברם, לא הוצגו קבלות לעניין זה, אף כי הנתבע טען שנתן אותן לעורך דינו. זו אף זו, במקום אחר אף הסביר הנתבע כי לא שילם את דמי השכירות "כי היו לי בעיות". במצב זה, אני קובע כי דמי השכירות לא שולמו. מעדותו של הנתבע עולה גם כי הסיבה לאי התשלום נעוצה בחובות ובקשיים בהם מצוי הנתבע. יש בכך משום תמיכה לתיאור דומה המצוי בתצהיר מטעם התובעים.

הנתבעים טוענים כי התובעים לא העמידו אותם על כך שעליהם להגיע לדיון בבית הדין עם באי כוחם, ובשל כך הגיעו כשאינם מיוצגים. על רקע זה טוענים הנתבעים כי החלטות בית הדין ניתנו תוך ניצול חולשתם. לא הוסבר מדוע מוטלת על התובעים חובה כלשהי לעניין זה. גם אם לנתבע קשיים בשפה העברית (וקשיים כאלה יש גם לנציג התובעים, שהעיד בפניי), הרי שאין חולק שהושגה על הסכמה בדבר פנייה לבית הדין. ככל שהנתבעים היו מעוניינים בייצוג היה עליהם לדאוג לכך בעצמם. אני קובע כי אין בפניי טענה ממשית של הנתבעים כנגד החלטות בית הדין, אשר הם עצמם הסכימו להתדיין בפניו.

4. (א) הנתבע טען כי נגרמו לו נזקים בשל חדירת מים לדירה. תמיכה בטענות בדבר חדירת מים לדירה עולה מכך שגם לשיטת התובעים, נדרש ובוצע תיקון בגג הדירה, אשר עלה עשרות אלפי ₪. לטענת הנתבע, המדובר בנזילות של ממש, החורגות מגדר "רטיבות קלה" הנזכרת בהסכם השכירות (סעיף 5.9), ואשר הנתבע היה מודע לה.

(ב) אין בטענה זו כדי לסייע לנתבעים. לא הונח בפניי חומר, לרבות חוות דעת שמאי, המאפשר לקבוע כי יש ממש בטענות הנתבעים לעניין הנזקים הנטענים על ידם והיקפם. זו אף זו, הסכם השכירות פוטר את התובעים מכל נזק למטלטלי הנתבעים בשל עניין זה. משתמע מכך, כי הנתבעים הועמדו על הסיכון של רטיבות, במידה העלולה לגרום נזק למטלטלין.

(ג) מכל מקום, אין הנתבע טוען בתצהירו כי עומדת לנתבעים טענת קיזוז, המהווה פירעון של חוב דמי השכירות. טענתו היא כי עמד במלוא התחייבויותיו לעניין תשלום דמי השכירות (סעיף 30 לתצהיר). ממילא, אף אין בפניי טענה או ראייה כי ניתנה הודעת קיזוז כנדרש בדין (ראו סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973). זו אף זו, הנתבעים לא התמודדו בהקשר זה גם עם הוראת סעיף 11.1 להסכם השכירות, השוללת באופן גורף את האפשרות להפחית את דמי השכירות או לקזז מהם, לרבות בשל קלקול.

(ד) בנסיבות אלה, אין בנזקים הנטענים כדי לשנות מן המסקנה, שחוזה השכירות הופר באי תשלום של דמי השכירות, וזאת גם אם נכונה טענת הנתבעים כי התובעים הסכימו לשינוי במועדי תשלום של תשלומים שנעשו. טענה זו, אפילו נכונה היא, אינה מסבירה את אי התשלום של דמי השכירות מחודש אפריל, היינו מזה כשבעה חודשים.

5. התובעים טענו להפרות נוספות של הסכם השכירות, ובכלל זה לכך שדמי השכירות שולמו בשקלים ולא בדולרים כפי שנקבע בהסכם; הוצאת ארון מטבח מן הדירה מתחת לכיפת השמים בניגוד לסעיף 4 להסכם השכירות; אי מסירת שטרות בטחון בניגוד לסעיף 13.2; הזנחת הגינה (סעיף 5.1). לחלק מטענות אלה יש בפי הנתבעים תשובה (ראו בסעיף 43 לתצהיר מטעמם, לעניין הגינה; בסעיף 39 לתצהיר לעניין הארון, הגם שאין בו מענה לטענה בדבר הוצאתו מחוץ לדירה. יצויין כי הנתבע לא נחקר על עניינים אלה). לא ברור כי הטענה בדבר המטבע בו בוצע התשלום של דמי השכירות מעלה עילת פינוי. עם זאת, אין בפני מענה כלשהו לנושא שטרות הבטחון, שהוא על פניו עניין בעל חשיבות העולה כדי הפרה יסודית של ההסכם (ראו סעיף 14.1 (ב) להסכם).

6. מכל מקום, אי תשלום דמי השכירות כמתואר מהווה, בנסיבות העניין, עילת פינוי. נוכח עילה זו, התביעה מתקבלת. הנתבעים יפנו את המושכר מכל אדם וחפץ לא יאוחר מיום 15.12.10. הנתבעים ישאו בשכר טירחת עורך דין בסך של 7,000 ₪, ובהוצאות התובעים בסך של 601 ₪ (אגרת בית המשפט). אין לצרף מע"מ לשכר טירחת עורך הדין. כל הסכומים ישולמו לא יאוחר מיום 20.12.10.

ניתן היום, ז' כסלו תשע"א, 14 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: