גוזלן נ' לוי ואח'

פסק דין

תביעה שטרית בגין שיק ע"ס של 260,000 ₪ שמועד פרעונו ביום 15.4.2010 שחולל בשל "חשבון מוגבל".

התובע טוען כי השיק נמסר לו ע"י התובע בגין שתי הלוואות שניתנו לנתבע ע"י התובע בסך כולל של 260,000 ₪, האחת ע"ס של 110,00 ₪ והשנייה ע"ס של 150,00 ₪.

הנתבע 1 (להלן- "הנתבע") טוען כי השיק הנ"ל עמד במקור ע"ס של 6,000 ₪ ותוקן לסך של 260,000 ₪ תחת איומים וכפייה ונמסר לאחד, גנדי, המקורב לתובע, בנוכחות אילן הררי ( להלן- "הררי").

הנתבע מכחיש את קבלת ההלוואות מאת התובע וטוען בתצהירו כי : "מר מימון נתן הלוואה למר הררי. לציין כי מר הררי לקח הלוואה ממר מימון" (סעיף 2 לתצהירו) וכי הררי לא נטל בעבורו הלוואה מאת התובע (סעיף 5 לתצהירו).

בישיבה המקדמית שהתקיימה ביום 29.5.2011 הסכימו הצדדים לעריכת בדיקת פוליגרף, לתובע ולנתבע, שתוצאותיה לא תהיינה קונקלוסיביות אלא תהוונה רק חלק מן הראיות בתיק.

בבדיקת הפוליגרף יצא הנתבע דובר אמת בגרסתו ואלו התובע יצא דובר שקר בגרסתו כאשר בענין זה יש ליתן את תשומת הלב גם לשאלות שנוסחו ע"י בודק הפוליגרף ואשר הופנו לכל אחד מן הצדדים.

אתמול התקיימה ישיבת ההוכחות בתיק זה. בפתח ישיבת ההוכחות, התברר שהררי, שמסר תצהיר בתיק זה מטעם התובע, וצריך היה להיות אחד העדים המרכזיים בתיק, כמי שלטענת התובע היה שותף של הנתבע לעסקי ההימורים שלו ואף היה נוכח בעת קבלת אחת ההלוואות הנטענות, הלך, למרבה הצער, עולמו.

בסיום ישיבת ההוכחות, ולאחר ששמעתי את עדות התובע ועדיו וכן את עדות הנתבע, הסכימו הצדדים למתווה הדיוני שזו לשונו:

"מוסכם עלינו כי יינתן בתיק זה פסק דין, לא מנומק, על דרך הפשרה בסכום שלא יעלה על 100,000₪ כולל אפשרות של דחיית התביעה, כאשר הסכום שייפסק על ידי בית המשפט הינו לסילוק סופי ומוחלט של כל טענה ותביעה של מי מן הצדדים כנגד רעהו. (ההדגשה אינה במקור ע.א.)

מוסכם עלינו כי כל סכום שייפסק, ככל שייפסק ישולם בתשלומים שלא יפחתו מסך של 500 ₪ ולא יעלו על סך של 750 ₪ לחודש.

הוסבר לנו על ידי בית המשפט כי פסק הדין על דרך הפשרה אינו מנומק ועל כן סיכויי הערעור עליו נמוכים.

לאור המתווה הדיוני אנו מבקשים לפטור מתשלום יתרת האגרה.

מאחר ומדובר בתיק של מהימנות, אנו מוותרים על הגשת סיכומים"

לאחר שנתתי דעתי למכלול הראיות בתיק זה, לרבות תוצאות בדיקת הפוליגרף, ולאור הסמכות שניתנה לי לפסוק על דרך הפשרה, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 56,000 ₪.

כל צד ישא בהוצאותיו.

סכום זה ישולם ב- 80 תשלומים חודשיים רצופים ושווים ע"ס של 700 ₪ החל מיום 15.3.2013 ועד ה- 15 לכל חודש עוקב, עד לסילוק החוב במלואו.

איחור של 7 ימים, בביצוע איזה מן התשלומים לא יהווה הפרה של פסק דין זה, ואולם איחור מעבר לכך יביא להעמדת מלוא הסכום שנפסק בניכוי הסכומים ששולמו לפרעון מיידי, ובמקרה כזה ניתן יהיה להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל ואולם סכום החוב יעמוד על הסכום שנפסק בפסק דין זה, בניכוי הסכומים שכבר שולמו.

כל צד ישא בהוצאותיו.

למען הסר ספק, מובהר כי הסכום שנפסק נותן ביטוי להסכמת הצדדים לפיה פסק הדין שינתן על ידי בית המשפט הינו לסילוק מלוא טענות הצדדים האחד כנגד רעהו ובכלל זה הטענות של התובע מכח "עסקת/ות היסוד".