גוהר נ' אמטיסלבסקי

החלטה

בפני בקשת הנתבעת לביטול הסכם פשרה מיום 12/12/11 עליו היא חתמה ואשר ניתן לו ביום 13/12/11 תוקף של פס"ד, ללא צו להוצאות.

המבקשת טוענת כי חתמה על הסכם הפשרה תחת לחץ, לא הבינה את משמעות הפשרה. כמו כן, איננה מבינה את השפה העברית ואיננה מסכימה עם הסכם זה, ולפיכך היא מבקשת לבטלו.

מנגד טוען המשיב, כי המבקשת הגיעה למשרדו מרצונה הטוב והחופשי לצורך ניהול משא ומתן לסיים את התיק בפשרה. לאחר תחנונים והתנצלויות על שפיטרה את המשיב מייצוגה, הסכים המשיב להפחית את סכום התביעה לסך 27,000 ₪ (במקום 40,000 ש"ח).

לטענת המשיב לא הופעל שום לחץ מכל סוג שהוא על המבקשת בנוגע לחתימה על הסכם הפשרה, והלחץ היחידי אותו הוא מעלה על דעתו הוא הלחץ מצד בעלה שהופעל על המבקשת לאחר חתימת הסכם הפשרה. טענת המבקשת כי לא הבינה את משמעות הפשרה סותרת את טענתה שהיא חתמה מתוך לחץ.

עוד מוסיף המשיב כי המבקשת מבינה היטב עברית והבינה היטב את תוכן הסכם הפשרה. בזמן החתימה על הסכם הפשרה היתה נוכחת מזכירת המשיב שהיא דוברת רוסית אך המזכירה לא היתה צריכה כמעט לתרגם דבר כיוון שהמבקשת הבינה כל מילה.

לסיום טוען המשיב כי המבקשת משתמשת כדבר שבשגרה בטענה כי אינה מבינה את השפה העברית כשהתוצאות אינה מוצאות חן בעיניה. כמו כן, הבקשה לא נתמכה בתצהיר ולכן יש לדחותה ולהשאיר את הסכם הפשרה על כנו, ולחייב את המבקשת בהוצאות בקשת סרק זו.

עפ"י הפסיקה, ניתן לתקוף פסק דין שניתן בהסכמת הצדדים בשתי דרכים. אם הטענות שמעלה מבקש הביטול מתייחסות לפגמים שנפלו לטענתו בהסכם עצמו, הרי שעל המבקש להצביע על פגם מהותי שנפל בהסכם, פגם העשוי להביא לביטולו של הסכם על פי דיני החוזים כגון: תרמית, טעות, הטעיה, עושק וכו'. במקרה כזה על המבקש לנקוט את הדרך, שבה עותרים לביטול חוזה על פי דיני החוזים ולהגיש עתירה מתאימה לביהמ"ש המוסמך. (ראו: בג"צ 6103/93 סימה לוי נגד בית הדין הרבני הגדול, פ"ד מח(4) 591, 605 ה).

מאידך, אם התקיפה מתייחסת להליך השיפוטי הנוגע לאישור פסק הדין, כגון מחמת שנפל פגם בהליכי המשפט, לרבות בסדרי הדין, על המבקש לנקוט בדרך של ערעור. (ראו: ע"א 151/87 ארצי חברה להשקעות בע"מ נגד רחמני, פ"ד מג(3) 489, 499 א).

עיון בנימוקי הבקשה מלמד כי המבקשת אינה תוקפת את פסק הדין ואינה מעלה טענה בדבר פגם כלשהו שנפל בהליך אישורו, אלא מעלה טענות בדבר פגמים שנפלו בכריתתו של הסכם הפשרה שהוגש לאישור ביהמ"ש, פגמים הצדיקים לטענתה, ביטולו של אותו הסכם.

לאור האמור לעיל, מדובר בתקיפת ההסכם גופו עקב פגמים בכריתתו (על פי הנטען), ולפיכך היה על המבקשת לפנות לביהמ"ש המוסמך בעתירה למתן סעד הצהרתי בדבר בטלותו של הסכם הפשרה ולא לפנות לביהמ"ש אשר נתן פסק דין על יסוד אותו הסכם.

סיכומו של דבר הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, נחה דעתי שלא לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ז טבת תשע"ב, 11 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: