גובה מזונות קטינים

א) בפנינו ערעור על החלטת בית הדין האזורי מתאריך ג' באלול תשע"ו (06/09/2016), שלפיה חיוב המזונות עבור שני הקטינים [X,XX] יהיה בסך כולל של 1,667 ₪ לחודש.

הצדדים התגרשו בשנת 2008. בעת הגירושין היו לצדדים ששה ילדים קטינים, וביה"ד האזורי פסק באותה עת שהאב ישלם סך 4,000 ₪ לששת ילדיו, ומלבד זאת פסק שהאב ישלם הוצאותיהם בישיבה.

על פסק דין זה הגישה האשה ערעור.

בהחלטת ביה"ד הגדול מיום כ"ו באלול תשס"ט (15/09/2009) תיאר ביה"ד עמדות הצדדים. יש לציין שטענות האב לא גובו במסמכים, ושניים מהדיינים פקפקו באמיתות טיעוניו. בפסק דין זה היו שלוש דעות: לדעה אחת יש לדחות הערעור ולהשאיר את חיוב המזונות על סך 4,000 ₪, לדעה שניה יש לחייבו 5,000 ₪, ולדעה שלישית יש לחייבו 6,000 ₪, 1,000 ₪  לכל ילד. לפיכך נענה ביה"ד לערעור במקצת, וקבע ברוב דעות שהאב ישלם סך 5,000 ₪.

בשנת 2015 ניתנה החלטת ראש ההוצל"פ המבקשת הבהרת פסק הדין שניתן ע"י ביה"ד הגדול. שאלת ראש ההוצל"פ הייתה, האם כוונת פסק הדין היא שחלקו של כל אחד מהילדים יופחת בהגיעו לגיל 18, ולפיכך, מאחר ובאותה עת בגרו שלושה מששת הילדים שהיו קטינים בעת מתן פסק הדין יש להפחית המזונות במחצית, כטענת האב. או שיש לקבל פירושה של האם שסכום זה ישולם עד הגיע אחרון הקטינים לגיל 18.

בכמה החלטות והבהרות קבע ביה"ד הגדול שפסק הדין שניתן בתאריך כ"ח בחשון תש"ע (15/11/2009) יתפרש לעניין גבייה בהוצל"פ מכאן ואילך כסכום המתחלק לשישה ילדים, ובהגיע כל ילד לגיל 18 יופחת שישית הסכום. עם זאת, לעניין גובה מזונות הקטינים בפועל, מאחר ומדובר בסכום נמוך יחסית, ומאחר ויתכן שהסכום הנמוך נפסק כתוצאה מאי יכולתו של האב לעמוד ביותר מכך, אין הכרח להפחית את הסכום בשישית בהגיע כל ילד לגיל 18. על כן טרם קבלת החלטה סופית יוכלו הצדדים (האב או האם) לפנות לבית הדין האזורי ולבקש לבחון ולקבוע את חיוב המזונות על רקע המצב ויכולתו של האב בפועל.

לפיכך, חזרה האשה והגישה תביעת מזונות בביה"ד האזורי, ובמסגרת תביעה זו ניתן פסק הדין שעליו מוסב הערעור שבפנינו. מפסק הדין האזורי, נראה שפסק דינו של ביה"ד אימץ למעשה את פסק דינו של ביה"ד הגדול משנת 2009 וחילק את סכום המזונות שווה בשווה בין ששת הילדים.

ב) עילות הערעור העיקריות בפי המערערת הם כלהלן.

א. סכום זה אינו יכול לכסות את הוצאותיהם המינימליות של הקטינים הכוללות גם הוצאות מדור.

ב. סכום זה נקבע על ידי ביה"ד האזורי כחישוב מתמטי בלבד, כאשר ביה"ד חילק את גובה המזונות שהיו עבור ששת הילדים בסך 5,000 ₪ לשלוש, ומכאן יצא ששליש מסכום זה הוא הסכום שמגיע לשני הקטינים הנותרים. לטענת המערערת מאחר וברכת הבית ברובה, גם לפי הגיונו של בית הדין, שיש לחלק את גובה המזונות למספר הקטינים שנותרו, יש לחשב את המזונות לפי הצרכים של הקטינים שנותרו ולא על ידי חלוקה מתמטית של הסכום המקורי.

ג. הסכום המקורי של 5,000 ₪ ניתן מתאריך י"ט באייר תשס"ט (13/05/2009) ומאז ועד עתה לא הוצמד לשום מדד ולא עודכן על אף עליית המחירים בפרק זמן זה.

לעומתה, טוען ב"כ המשיב, שיש להשאיר את גובה המזונות שקבע ביה"ד האזורי על מתכונתו. באשר לטענות המערערת הלה משיב:

א.  ביה"ד האזורי בחן את צורכי הקטינים ואת יכולותיו של המשיב, ובכלל זה את העובדה שהבן הקטין [ש'] לומד בפנימייה ללא שכר לימוד, ואין עליו הוצאות משמעותיות כלל.

ב.  ביה"ד לקח בחשבון גם את העובדה שהאב אינו משתכר כפי שהשתכר בעבר. האב סופר סת"ם ומאחר והינו איטי ביותר גם פרנסתו דחוקה ביותר עד שהוא בעצמו נזקק לתמיכה לצורך כלכלתו, הנ"ל המציא מסמך שעליו חתום דיין מהקהילה בה הוא מתגורר בארה"ב, המאשר זאת.

ג) זוהי תמצית הערעור והתגובה עליו, ולהלן מסקנתנו.

הצדדים התגרשו לפני שנים, האם נשארה מטופלת בששה ילדים קטינים. על פי דין, האב חייב במזונות ילדיו והאם אינה חייבת בהם כלל. גם בחיוב מדין צדקה כשיש יכולת לשני הצדדים, חיובו של האב קודם לחיוב האם. ביה"ד בחן בעבר את יכולות הצדדים וקבע מה שקבע. לאחר מכן, בערעור הועלה סכום המזונות, וזאת, גם בעקבות חוסר האמינות של טענות האב.

ואמנם, לפי תקנות הרבנות הראשית לא חייבו את האב במזונות למעלה מגיל 18, ולפיכך מנהג בתי דין שלא לפסוק מעבר לגיל הנ"ל, וחיוב המזונות פוקע בהגיע הילד לגיל זה. עם זאת, אין ספק שגם כשמגיע הילד לגיל 18, אין הוא נזרק מבית אמו , ועל האם מוטל בפועל עול פרנסתו ובפרט בציבור החרדי שהבנים לומדים בישיבה בדרך כלל, לפחות עד נישואיהם, והבנות לומדות בסמינר, ואכמ"ל.