גואטה ואח' נ' עיריית חדרה

החלטה

1.הערעור הוא על החלטת כב' הרשמת קרן מרגולין פלדמן, מיום 15/2/10, ומיום 24/5/10, אז דחתה את בקשת המערערים לבטל את ההחלטה שנתנה ביום 15/2/10.

הערעור עניינו החלטה שניתנה בתיקים 3897-04-09 , 7835-06-09 שהדיון בהם אוחד.

2.בערעור מתארים המערערים את השתלשלות העניינים שקדמה לערעור, השתלשלות שלמרבה הצער גרמה לכך שאף לא אחד מהתיקים נשוא הערעור נדון לגופו ולמעשה עד עתה אף לא נדונה בהם אף בקשה לגופה (למעט הבקשה שבה ניתנה ההחלטה נשוא הערעור).

3.שתי התביעות בתיקים נשוא הערעור, הוגשו בסדר דין מקוצר והמשיבה, הנתבעת, הגישה בשתיהן בקשות למתן רשות להתגונן ובקשות לסילוק התביעה על הסף.

התובעים, מצידם, הגישו בקשה לאחד הדיון בתובענות.

4.כל הבקשות האלה, בגלל שרשרת מחדלים וכשלים שפורטה בהרחבה בערעור, לא הגיעו לכדי דיון לגופן, עד שבסופו של דבר, וביום 15/2/10 נתנה כב' הרשמת את ההחלטה בה קבעה:

"משהסכימו הצדדים לאיחוד הדיונים, יש לראות התובעים כמי שמסכימים, הלכה למעשה, למתן רשות להתגונן בתיק זה, וזאת על מנת שניתן יהיה הלכה למעשה לדון בתובענה במאוחד.

אשר על כן, ניתנת בזה הרשות להתגונן בהתאם להוראות סעיף 205 ג' לתקנות סדר הדין

האזרחי וללא צורך בדיון".

5.המערערים ביקשו, כאמור, לבטל החלטה זו, וזאת משום שלטענתם אין לראות בהסכמתם לאיחוד הדיונים בשתי התובענות משום הסכמה למתן רשות להתגונן בשתי התובענות, וכוונתם היתה רק לאחד, בשלב זה, את הדיון בבקשות הרשות להגן.

6.בהחלטה מפורטת ומנומקת שנתנה כב' הרשמת ביום 24/5/10 דחתה כב' הרשמת את הבקשה לביטול ההחלטה והורתה על העברת התיקים המאוחדים לדיון בפני שופט.

על כך הערעור.

7.המשיבה לא הגישה כתב תשובה לערעור, וגם לא הגישה עיקרי טיעון, ובדיון היום הסתפק בא כוחה בטענה לפיה אין כל פגם בהחלטת הרשמת מאחר שזו סומכת, בין היתר, על הסמכות הנתונה לה מכח תקנה 205 ג' לתקנות סדר הדין האזרחי, המאפשרת לבית המשפט, או לרשם ליתן בקשת רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד.

8.שמעתי היום את טיעוני הצדדים, ועיינתי בתשומת לב בכל טענות המערערים, בכל המסמכים שצורפו על ידם וכן בבקשות הרשות להתגונן שהוגשו על ידי המשיבה בתיקים נשוא הערעור.

9.דין הערעור להדחות.

10.התובענות נשוא הערעור הוגשו באפריל וביוני 2009 ועד עתה טרם נדונו לגופן. למעשה, וכתוצאה משרשרת כשלים ומחדלים, שלא ראיתי מקום לשוב ולפרט (אשר פורטו בהרחבה בערעור), ארע שגם בקשות הרשות להתגונן והבקשות לסילוק על הסף לא הגיעו לכלל דיון לגופן.

11.בנסיבות האלה, לא מצאתי כל פגם המצדיק התערבות בהחלטת כב' הרשמת. החלטת כב' הרשמת מנומקת היטב ומבוססת על שיקולים פרוצדוראליים כמו גם על שיקולים מהותיים.

12.כפי שבצדק ציינה כב' הרשמת, מעניקה תקנה 205 ג' לבית המשפט או לרשם סמכות ליתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד ומבלי שיתקיים דיון בבקשה וזאת, בין היתר, במקרים שבהם הדבר דרוש לשם ייעול הדברים, חסכון זמן שיפוט והתדיינויות, בשעה שבית המשפט או הרשם משוכנע כי יש מקום למתן רשות להתגונן. (רע"א 1264/08 סלאמה מונדר נ' הראל חב' לביטוח בע"מ).

13.סמכות זו מבוססת, בין היתר, וכפי שהסביר בית המשפט העליון בעניין סלאמה הנ"ל, על כך שמתן רשות להתגונן אינה פוגעת בזכויות התובע "בשורה התחתונה המהותית" של התיק, זאת משום שבסופו של דבר קבלת הבקשה משמעותה אך דחיית מועד ברור הטענות לעיתוי מאוחר יותר והנתבעת תידרש ממילא, באם התיק יגיע לשמיעת הוכחות, להגיע לבית המשפט בשלב מאוחר יותר ולהחקר על תצהיר העדות הראשית שיוגש מטעמה. (והשווה גם: ת.א. (ת"א) 2123/07 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אקסלרוד).